גרתי בקצה הצפוני של טבעון לא הרחק מחניון האוטובוסים. בצהרים באמצע יום כיפור נראו אוטובסים יצאים מהחניון. שאלתי לפשר העניין והסתבר לי שפרצה מלחמה. שברתי את הצום ופתחתי את הרדיו ואז שמעתי את הסיסמה והחלתי להתכינן. כל זה שבועים אחרי נישואיי.

בשעה 17 כבר עלית על ההסעה. בתחילה הינו אמורים לטוס לרפידים אך למחרת התקבלה הוראה לרדת דרומה בנסיעה עם הכלים. בעודנו שירה ארוכה ליד רפידים זוג מטוסי מיג מצריים נחת עלינו. למזלנו איש לא נפגע אלה נזק למספר כלים. מרפידים המשכנו למעבר הגידי במרדף אחר חוליות קומנדו מצרי שנחתו עם מסוק. אחרי תפיסת חייל מצרי פצוע הצלחנו לסגור על שאר חיילי הקומנדו והם נכנעו ללא קרב. המשכנו לעבר הבסיס ראס סודר ופה קבלתי את ההלם הראשוני בסיס עולה באש ונטוש. הסתבר שחילי צה"ל ששרתו בבסיס העלו אותו באש. והמחזה של דגל ישראל עולה באש האיר בי זעזוע.

אירוע שני היה כאשר היינו במרחק 10 ק"מ דרומית למוצב המזח והיינו אמורים לגבות את סיירת צנחנים בנסיון לחלץ את חיילי המזח ואז מטוסי חיל האויר ירדו עלינו כוון שלא על כל הכלים היו פנאלים לזיהוי.

כאן התחילו להתרוצץ מחשבות על רעייתי שאך שבועיים קודם לכן נישאנו. היו עוד אירועים למשל פגישה עם אחי ששירת בסיירת שיריון באיזור תעלת המים או לאחר חתימה על הסכם בק"מ ה 101 החלנו בנסיגה מאפריקה אך הצלחנו לארגן 3 אוטוסוסים שאספו את נשי חיילי הגדול לטיול ליום אחד ואנחנו השארנו את הנשים ללון במחפורות באזור החווה הסינית.

בחווה הסינית תפסנו עמדות מול הארמיה השני ביום השני לשהות הנשים חצינו אתם את התעלה עד לפאיד שעמד לפני פינוי. יש עוד כל מיני סיפורים קטנים למשל היינו הגדוד האחרון באזור לפני הנסיגה ובשעת לילה לאור הירח משחק כדור רגל עם חיילי האו"ם.