במהלך הקרבות בגולן, אני זוכר שאנחנו - גדוד 94 חנינו בשטח ואני ניצלתי זמן זה כדי לעשות את צרכיי בקירבת מקום.

התרחקתי מהזחלם ולפתע החל מטח קל של ירי לכיווני, שהלך והתעצם, לכדי ירי של פגזים. כל הזחלמים, כולל הזחלם שלי נמלטו מהמקום ואילו אני נותרתי לבדי, תחת הפגזה כבדה זו.

התחלתי לרוץ, כאשר רסיסים ניתזים מסביבי.

רצתי ככה כ-200 מטר עד שהגעתי לכביש והסתתרתי מתחת לגשר. שם המתנתי שתיפסק ההפגזה. כשהסתיימה ההפגזה, נוכחתי לדעת שנשארתי לבד בשטח.

לאחר מספר דקות ראיתי זחלם בתנועה והתחלתי לרוץ אחריו בצעקות. הזחלם נעצר והכניסו אותי לתוכו. למזלי הזחלם היה שייך לגדוד שלי.

בקשר שמעתי ששואלים איפה דביר? כשחזרתי לזחלם שלי, גיליתי לתדהמתי שהטרנזיסטור הקטן שלי, שנותר בזחל נפגע מרסיסים. ניצלתי בנס!