הזכרון ששלי מתחיל בתחילת המלחמה בידיעות על הטיל קרקע-אויר SA-6 בשימוש חילות האויר של סוריה ומצרים שפגע והפיל את מטוסי חיל האויר .

ואז באחד הלילות בהיותי מגויס בעת עבודתי על מערכת הנחיה של טילי הוק נקראתי בדחיפות למפקדת היחידה. נכנסתי לחדר והרגשתי כחולם.

חדר הישיבות היה מואר באור נאון חזק ומולי ישבו שלושה פרופסורים מהטכניון : פרופסור זכאי, פרופסור זיו ופרופסור שן שהיו מרצים שלי בטכניון. חשתי שאולי אני חולם השעה היתה מאוחרת קרוב לחצות ולא הבנתי את ההקשר.

האדם היחיד הנוסף בלדר היה הקצין הטכני של היחידה. הוזמנתי לשבת וקבלתי את ההסבר הבא: סיירת מטכ״ל הצליחו לשים ידם על טיל SA-6 ולהביאו ארצה ומצאו דמיון רב בינו לבין טיל ההוק ולכן הרעיון לעבור על עקרונות הפעולה של מערכת הניווט והעקיבה כדי למצוא רעיונות שיבוש ל״א.

אחרי תחקיר ערך של כמה שעות (אמצע הלילה) הישיבה התפזרה וסוכם שלמחרת בבקר יבוא רכב כדי להביא אותי לרפא״ל. ואמנם כך היה, למחרת ישבתי עם צוות מהנדסים של רפאל והמשכנו לדון על מערכות נוספות.

מספר שבועות לאחר מכן מערכות הל״א של רפא״ל מנעו מטילי SA-6 מלפגוע במטוסי ח"א.

האירוע הזה היה שמור בזכרוני עד שזאב בונן מנכ"ל רפא"ל חשף את הסיפור בגאווה רבה וגרם לי גאווה קטנה משלי כתרומה של היחידה שלי למלחמה ומחשבה על כל הטייסים שנצלו בזכות מאמץ אינטלקטואלי אדיר של המון אנשים שלא ירו אפילו כדור אחד.

היה גם סיפוק קטן, חבר מילדות טייס פנטום נורה ע"י טיל SA-6 ונפל בשבי בשמי סוריה הנווט איבד את רגלו גם פה חשתי מאין סגירת מעגל.