מלחמת ההתשה בתעלת סואץ קיץ 1970 פורטר (בוצר) מול כברית

זו מול זו שתי ישויות עוינות, מצרים מול ישראלים, כך היה מימי פרעה ומשה התנ"כיים,

כך זה ממשיך עם פרעה בן ימינו (נאצר) ומשה בן ימינו (דיין).

פורטר מדברית חולית ושוממה, מעבר למייצר המים שבין האגמים המרים, על חצי אי ירוק, שוכנת כברית.

חייל מצרי בכברית, המביט קדימה אל מייצר המים רואה את פורטר, אצבע ישראלית צורבת בעינו,

נטועה על אדמתו הקדושה. כאשר הוא מביט אחורנית הוא רואה את המסלולים המחוררים של שדה התעופה,

ועליהם פגרי מתכת דוממים, של מטוסי חיל האוויר המצרי המושפל עד עפר, המוטלים שם כבר שלוש שנים כאבן שאין לה הופכין.

החיילים המצריים מפגיזים את פורטר בטירוף עם עשרות קני מרגמות ותותחים,

פורטר עונה להם עם מרגמת ה-120 היחידה שלה.

בתוך כל זה אני חייל צעיר בפלוגת צנחנים המוצב בפורטר, צופה מדי פעם בפגרי המטוסים בכברית.

אני לא מחכה לצל”ש רק רוצה לחזור הביתה בשלום.

מלחמת יום הכיפורים חורף 1973 כברית מול בוצר (פורטר בעבר)

אותן שתי ישויות עוינות, מצרים מול ישראלים.

שעון התותחים נדם שדה הקטל התייתם.

חיילים ישראלים מגדוד מילואים של הצנחנים עומדים על המסלולים המחוררים

בין פגרי המטוסים המצריים בשדה התעופה כברית ומביטים במשקפות לצדו השני של מייצר המים.

בוצר (פורטר) מתנשאת שם. טנק פטון ישראלי שרוף התנשא מעל קו הרקיע של המעוז המובס.

מעליו בגאוות אין קץ התנופף דגל מצרי ענק.

אני אחד מהצנחנים האלה. שואל את עצמי,

האם כול המלחמה הנוראית הזו, עם אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש.

לא נועדה אלא לעשות החלפות עם המצרים?

אני לא מחכה לצל”ש רק רוצה לחזור הביתה בשלום.