יום חמישי, 4/10/1973, יומיים לפני יום הכיפורים,שרתתי בתפקיד בכיר בצוות הקרקע של טייסת 119, אשר הפעילה מטוסי פאנטום -קורנס למשימות יירוט, תקיפה-הפצצה וצילום.

באותו יום בוצעה טיסת צילום בגבול סוריה ואחד הטייסים בטיסה זו היה מפקד הטייסת, אליעזר פריגת, מייד כשנחת , עם צאתו מתא הטייס פנה אלי ואמר לי: ״ דרור, מחר פורצת מלחמה״! וזאת עוד לפני שפוענחו סרטי הצילום, רק מהמראה שנשקף לטייסים מתא הטייס, יכלו כנראה להבחין בנעשה על הקרקע באזור הסורי של רמת הגולן.

מאוחר יותר כבר קיבלנו את ההנחיות כיצד לחמש את המטוסים לקראת תקיפה כלשהי.

כלומר, כבר כיומיים לפחות לפני יום הכיפורים הצטבר מידע לגבי ההכנות של הסורים והמצרים לאותה מלחמה.

תחושת התיסכול העצומה שמלווה אותי כבר כ-50 שנה, היא שאותה מלחמה יכולה היתה להסתיים אחרת וחייהם של רבים מ-2700 החללים ואלפי הפצועים לא היו ניגדעים כל כך מוקדם.

ביום הכיפורים , בשעות הבוקר המוקדמות כבר קיבלנו את ההנחיות כי לקראת השעה 10:00 בבוקר אמורים להיות כל מטוסי הטייסת עם כל החימוש על כנפיהם, מוכנים לצאת להמראה למטרות שנקבעו לכל איש צוות אוויר שהחלו לאייש את תאי הטייסים ( הקוקפיט), כל המטוסים הניעו את מנועיהם והחלו להסיע לכיוון קצות מסלולי ההמראה , כנראה שזמן ההמראה שנקבע להם היה בסביבות השעה 11:00 בבוקר!

זו תמונה ורעש שאינני יכול לשכוח, גם בחלוף 50 שנה, עשרות מטוסי תקיפה מטייסות הסקייהוק והפנטומים בבסיס תל נוף, עמוסים בפצצות נעים וניצבים בקצה המסלול מוכנים להמראה.

כעבור כחצי שעה, אני רואה כי המטוסים חוזרים לדת״קים ולעמדותיהם , ולא ממריאים למטרות שנקבעו להם. חיל האוויר היה מוכן לאותה מלחמה !

כולם ידעו שהולכת לפרוץ מלחמה ומכת מנע שחיל האויר היה יכול לבצע, נמנעה .

10 שנים מאוחר יותר, הייתי סטודנט בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ובסמינריון של אחד ממורי, הפרופ׳ שבח וייס, הוא הזמין כמרצה אורח את מי שהיה שר ״במטבחה״ של גולדה , יוסף אלמוגי, וכאשר ניתנה לי ההזדמנות לשאול את האורח שאלתיו מדוע לא אישרה ראשת הממשלה למטוסי חיל האוויר משהמריא לאותה מתקפה מקדימה בשעה 11:00 בבוקר יום הכיפורים, והוא ענה לי ולאוזניהם של הסטודנטים האחרים באותו סמינריון, כי גולדה סמכה רק על דעתו של משה דיין, שר הביטחון, שאמר לה, לאחר ששמעו את תחנוניו של דוד אלעזר לאפשר את התקיפה המקדימה, כי ״ האמריקאים לא יאהבו את זה״

חמש מילים שנאמרו לגולדה בשפה האידית -אידיש, זה התיסכול שמלווה אותי שנים כה רבות, מלחמה שתוצאותיה ומהלכה היו יכולים להיות אחרת לחלוטין, אילו גולדה היתה מקשיבה לרמטכ״ל, ולשאר בעלי המקצוע שהיו בסביבתה.

כמובן שזכורים לי עוד דברים רבים מאותה מלחמה, מטוסים וטייסים שלא שבו, נהרגו או נפלו בשבי וחזרובים ועוד