פנינה סולומון
שירתתי באום חשיבה בסיני בבסיס מודיעין בבל.
בצהרי היום אני במשרד המפקד, ליד משרד הרס"ר.
זה היה ביום הראשון בתחילת המלחמה שמעתי קולות רעשים חזקים ומשונים יצאתי מהמשרד ופתאום עומד מולי המפקד וצועק רוצי מיד לבונקר מה את עושה פה
התחלתי לרוץ המטוסים היו מעלי הפצצה אוירית מטוסים באויר ואני רואה אותם השמים שחורים משחור רצתי הרגליים רועדות אני רצה אבל לא זזה שומעת את המטוסים והבומים עד שהגעתי לבונקר נס גדול כמו שכתוב "וענן שחור כיסה את ההר"
הגעתי לבונקר נודע לי שהמשרד וכל האזור הופצץ הטלפון נשאר פתוח אצלי במשרד כמו שהשארתי כשיצאתי .המשרד נהרס וכל האזורים חלק מחדרי המגורים
נודע לי שאבינעם נהרג בהפצצה נזכרתי שראיתי אותו ליד המשרד לפני כן הולך לחדר אמר לי אני הולך לישון עבדתי רצוף, אמרתי לו אל תלך לחדר, אמר לי "אני צם לא יקרה לי כלום".
אני נשארתי בבונקר עוד מספר ימים ורק שכל הבנות יצאו מסיני יצאתי הגעתי לרפידים במשאית קטנה עם זלדה מקדימה וזלדה מאחורה היה מפחיד לרדת מההר ככה.
ברפידים עליתי עם כל הבנות שנשארו לאוטובוס לכיוון הבסיס בהרצליה בדרך היה לנו פנצר בגלגל הקדמי הנהג היה מבוגר אבל הצליח להשתלט על האוטובוס חיכינו בקציעות לאוטובוס אחר הגעתי אולי ב3 בלילה לבסיס בהרצליה
זכור לי ששמעתי בקשר בבונקר חיילים צועקים מהמעוזים אין לי גפרורים