בסוף השבוע השני למלחמה החטיבה הייתה באזור ראש הגשר ונסענו 3 חברים ואני בטרמפים כדי לחבור אליהם ולסייע במה שצריך. לי לא היה תפקיד מוגדר, התנדבתי למלחמה לחטיבת המילואים של הצנחנים שבה שירתתי בסדיר לאחר הפציעה שלי כשנתיים לפני פרוץ המלחמה.

נתקענו בבסיס טסה שאליו פונו פצועים והרוגים וכל מיני חיילים שנותרו בשטח המומים והלומים והמראות היו קשים. ציר עכביש טירטור היה מפוחם מהתקפות המצרים, כלי רכב, נגמשים, טנקים וגיפים חסמו את הציר שהופגז כל הזמן וגם מחנה טסה שבו המתנו לסיום הקרב בחווה הסינית. לאחר כיומיים החטיבה התקדמה לכיוון ראש הגשר והציר נפתח אם כי המצרים המשיכו להפציץ את הציר ושוב מראות קשים, פצועים והרוגים, צעקות, עשן וריח נוראי של גופות חרוכות ,דלק, שמן ואבק היו באוויר.

לאחר שהחטיבה חצתה את התעלה התקדמנו בעקבותיה עד שנאלצנו שוב להמתין במוצב מצרי שנמצא בצד השמאלי של ראש הגשר מעבר לתעלה בסמוך לשטח הכינוס שנקרא 'חצר המוות'. לאורך כל הדרך בכל מקום היו פזורות גופות של חיילים מצריים וישראלים וחלקן היו נפוחות או מרוטשות.כאמור נאלצנו להסתתר במוצב המצרי מפני ההפגזות ומפני הקומנדו המצרי שהיה פה ושם בשטח.במוצב ובסביבתו היו מוטלות גופות של חיילים מצריים בתנוחות מזעזעות.לאחר יום המשכנו להתקדם לכיוון המסגד באיסמעילייה שם ישבו חיילים מהחטיבה שלנו במטע שאיני זוכר ואולי מטע מנגו.

החבורה שאיתה ירדנו התפצלה ונשארתי רק עם חבר שלי בשם אריה אור שנפטר לאחר המלחמה מגידול במוח. עם אריה הייתי מספר ימים וסייענו בשמירות ממרפסת המסגד וליווינו רכבים של אספקה לבלוזה ולכל מיני מקומות ועשינו כל מה שנדרש. ביום 22/10/73 היתה אמורה להכנס הפסקת האש לתוקפה בשעה 18:50 כפי שפורסם ובשעה הזו בדיוק היינו בראש הגשר לאחר שחזרנו מליווי קומנדקר מבסיס בלוזה. לא איפשרו לנו להמשיך ימינה לכיוון המסגד באיסמעיליה כי היתה כוננות ספיגה ונאלצנו להמתין במקום.

קרוב לשעה 18:50 האדמה רעדה מהתקפת ארטילרייה של המצרים על ראש הגשר ושוב,פצועים והרוגים,עשן ואש וריחות קשים של בשר חרוך. לא היתה לנו שוחה כי רק הגענו בסמוך לראש הגשר והחצר שבהמשך קראו לה חצר המוות עקב הנפגעים הרבים בהפגזה הגדולה והמזעזעת שהיתה על המקום. חברי אריה אור ז'ל נעלם לי, צעקתי בשמו ומכל המהומה שהיתה שם לא היה לי שום סיכוי. לאחר זמן מה השתררה דממה דיממת מוות ולא הבנתי היכן אני נמצא.הייתי מלא באבק, אי אפשר לראות כלום רק פה ושם שרידי אש של כלים בוערים בתוך האבק.אני זוכר שפתאום ראיתי כשני מטר ממני רכב מסוג פולקסואגן טרנספר וכנראה שהיה רכב מגוייס,קפצתי לתוכו ומכאן אינני זוכר כלום וגם לא איך חזרתי הביתה ומתי. רק לפני שלוש שנים אובחנתי כפוסטראומטי וחיי השתנו.