יום הכיפורים בשלומי, סיום תפילת שחרית ורגע לפני ההפסקה כמו נעור משינה עמוקה אבי מתעורר ומבקש מהמתפללים לבקש שתתבטל הגזירה מעל עם ישראל.

בהיותו עובד אדמה קבליסט כיבדו אותו ונשאו תפילה בשנית לשלום חיילי צהל לממשלה ולשריה ואז אבי התיישב וכיסה עצמו בציצית ושקע שוב בתפילה.

כולם הסתכלו עליו ודאגו לשלומו רבי חיים ביטון הזקן קראו לו והוא בן 65 בלבד...

יצאנו להפסקה בדרך לבית פילחה את האוויר זעקה מקפיאת דם אנשים ואוטובוסים החלו להתרוצץ ביקשו מכל המתפללים להיכנס למקלטים. הזקנים סירבו בתוקף.

אימי פגשה אותי בכניסה לבית ורצה איתנו למקלט השכונתי הייתי בן 12 הסתכלתי עליה והיא חייכה אליי לבנה כמו סיד..

שלושה אחים שלי היו חיילים עם כניסתנו למקלט היא בצעה לחמים לחצי עטפה ונתנה לכל ילד...תאכלו היא אמרה זהו יצא הצום.

הבטנו בה בעצב לא הבנו איפה היא.

אימי נולדה במלחמת העולם הראשונה 1918 חוותה את מוראות מלחמת העולם השנייה במרוקו את ששת הימים חוותה בישראל. לימים תעיד שזו הייתה המלחמה הקשה שחוותה בחייה.