התגייסתי לצבא באוגוסט 1972 והשתתפתי במלחמת יום כיפור, כלוחם בסיירת חטיבה 7, בקרבות עמק הבכא ברמת הגולן.

24 חברים, אחים לנשק, אשר חרפו נפשם על הגנת המולדת, נפלו במלחמה זו. האנדרטה לזכר חללי היחידה הוקמה לפני 50 שנה, מיד לאחר המלחמה, והיא ממוקמת באזור בו התחולל הקרב, למרגלות הר החרמונית ברמת הגולן, לצד הכביש בין קיבוץ אלרום לכפר בוקעתא.

סיירת חטיבה 7 - היום לפני 50 שנה.

אנחנו כבר 8 שעות בתוך המלחמה. פרוסים בשטח באזור הר החרמונית, קיבוץ אלרום והכפר בוקעתא. לילה ראשון בתוך המלחמה. עדיין לא מעכלים שאנו בתוך מלחמה ולא ברור מה בדיוק קורה.

ידיעות על כוחות קומנדו סוריים שנחתו בגזרה. אני לוחם בצוות מפקד הסיירת, סרן אורי כרשני ז"ל. קור אימים. כל הציוד האישי עדיין קשור בתרמילים לדפנות הנגמ"ש.

אורי הינו היחיד בתוך הנגמ"ש עם מעיל דובון והוא דואג להעבירו אלינו בסבב, כל אחד למספר דקות, כדי להתחמם מעט.

אורי - לוחם, קצין ומפקד, אך בראש וראשונה אדם משכמו ומעלה.

השעות הראשונות של המלחמה. אף אחד לא הכין אותנו לימים הנוראיים העומדים לפנינו. ארבעה ימים של לחימה רצופה ובלתי פוסקת. ללא שינה, מזון או שתייה ראויה וכל זאת ברמת אי ודאות קיצונית כאשר לא ברור מה יקרה בטווח הזמן המיידי.

כך החלה עבורנו המלחמה אשר שינתה את פניה של מדינת ישראל.

ביום הרביעי למלחמה, יום שלישי בשבוע, 09.10.73, התחולל קרב הגבורה של הסיירת. יחידות השריון של חטיבה 7 מתמודדות, בשארית כוחותיהן, מול מאות הטנקים הסוריים המנסים שוב, במאמץ אחרון, לפרוץ דרך עמק הבכא.

כוחות קומנדו סוריים, שנחתו בגזרת חטיבה 7, מנסים לתקוף את כוחות החטיבה מהעורף. במידה ויצליחו, תהיה הדרך אל תוך מדינת ישראל פתוחה לכוחות השריון הסורי.

סיירת חטיבה 7 נשלחה, בפקודתו הישירה של מפקד החטיבה אביגדור (ינוש) בן גל, להילחם בכוחות קומנדו אלו ולהשמידם. בקרב גבורה עקוב מדם של לוחמי הסיירת, שהתחולל למרגלות הר החרמונית מדרום לכפר בוקעתא, נבלמו והושמדו כוחות קומנדו אלו. אולם, המחיר היה כבד מנשוא.

24 לוחמים מהסיירת נהרגו. בתוכם מפקד הסיירת, סגנו, מפקדי צוותים ולוחמים רבים נוספים. עשרות נפצעו.

בלחימת גבורה זו הביאו לוחמי הסיירת לידי ביטוי מוחשי ועוצמתי ביותר את כל ערכי היסוד עליהם מחנך צה"ל את לוחמיו – דבקות במשימה, חתירה למגע, דוגמא אישית, רעות ואחוות לוחמים ומעל הכל - לעולם לא משאירים פצועים בשטח.

24 בנים, 24 אחים, 24 חברים, 24 לוחמים - אורי ואיציק, אמיר ואפרים, אורי ושלמה, יוסי ובועז, גיורא ונפתלי, אריק ואבי, ויקטור ועמוס, גילי ואיתן, ישראל ובני, דרור ואליהו, אמיר ודני, דוד ואפרים.

24 לוחמים, אחים לנשק, אשר חרפו נפשם במלחמה על הבית, ובמותם ציוו לנו את החיים.
"הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים".