N12

הזיכרון שלי מלחמת יום הכיפורים

חזרה

אברהם טוסון

אגד ארטילרי 212
קרבות הבלימה – ח'ושנייה

ניגשתי לכל חייל וחייל בזחל"ם - ביקשתי שיראו את כל האורות הדולקים של היישובים. הצבעתי ואמרתי "ראו על מה נלחמנו".

עליתי לרמה במוצ"ש, למחנה פילון, שם הגדוד מרגמות 120 מ"מ. מתארגן ומאחר וחסרו הרבה ציודים בימח"ים למעשה כל מפקד צוות ,(שהייתי מפקד צוות) עלה בכוחות עצמו לנקודת ציון ברמת הגולן (אזור מחנה צנובר), בדרך פגשתי לראשונה טנק סורי פגוע באזור בית המכס העליון. לקראת השעה 4:00 לפנות בוקר הסורים התחילו לטווח את כל אזור הכינוס עם אש ארטילרית מאוד כבדה. עקב כך, הגדוד שינה עמדה לכיוון אזור נפח.

שעות ספורות לאחר מכן התבקשנו לתת סיוע ארטילרי לכוחות הטנקים של חטיבה 7. חלק מהטנקים של חטיבה 7 היו כבר נלחמים באזור נפח. לאחר מכן הגדוד המשיך לטווח כוחות שריון של הסורים שנעו לכיוון הכפר הדרוזי ח"אדר. בתום קרב הבלימה הגדוד עבר לתת סיוע לחטיבת צנחנים שנלחמה באזור מזרעת בית ג'אן. במהלך הלילה, הזחל"ם שלי נפגע מאש ארטילריה סורית.

החיילים שהיו איתי בזחל"ם כולם נפגעו, אני מצאתי את עצמי מחוסר הכרה וכשהתעוררתי החלטתי מאחר והיה התראה על חיילי קומנדו סורי בשטח והיתה אזהרה למעשה חטיפה, החלטתי (עד הפינוי) להסתתר בתוך טנק סורי שרוף שעדיין היו בתוכו חיילים סורים הרוגים. שם שהיתי כל משך הלילה עד למחרת שעות הצהריים ואז שמעתי קולות של חיילים שלנו בעברית שחיפשו נפגעים ומאחר וחששתי שאם אני אצא מתוך הטנק הסורי חיילים שלנו עלולים לזהות אותי כחייל סורי בטעות, הרמתי את העוזי שהיה בידי עם הכובע פלדה, לאט לאט וצעקתי לחיילים שלנו שלא ירו.

משם פונתי באמצעות התאג"ד לבית חולים רמב"ם לקבלת טיפול. לאחר שבוע ברמב"ם, החלטתי על דעת עצמי לחזור לגדוד. זמן קצר אחר כך הוכרזה הפסקת אש. לסיום אני מבקש לציין שקיבלתי צוות חדש ובלילה שירדנו מרמת הגולן האפלה (היתה אפלה בכל הארץ בשעות החשכה) כל האורות של יישובי עמק החולה דלקו. החיילים בזחל"ם שכבו עייפים מלחימה שנמשכה ימים ולילות. נגשתי לכל חייל וחייל בזחל"ם והערתי אותם על הרגליים וכדי לעודד את רוחם ביקשתי שיראו את כל האורות הדולקים של היישובים. הצבעתי ואמרתי "ראו על מה נלחמנו". לסיכום, הדור הזה שילם מחיר יקר מאוד על קיום המדינה. בתקווה שהמנהיגים היום ידעו לשמור מכל משמר על שגשוג המדינה למען הדורות הבאים.