אני רוצה לספר על התקופה של מלחמת יום הכיפורים מזווית אחר.

ב-1973 סיימתי בגרות בצרפת ותכננתי לעלות לבדה ארצה להמשיך את הלימודים האקדמיים שלי בארץ , זאת במסגרת מנהל הסטודנטים של הסוכנות.

היינו צריכים לטוס ב 21/10 מייד בסיום החגים. ואז פרצה המלחמה והתחילה עבורי תקופה של אי וודאות. מה יהיה אתנו? האם נוכל לטוס? מה יהיה בארץ?

הסוכנות הודיעה לנו שכרגע אין טיסות לארץ 20/10 הסוכנות הודיע לי להגיע לפריז, הייתי גרה בCherbourg (מפרשת הסטי"לים) ולחכות שם, מייד שיש טיסה מעלים אותנו עליה.

חיכינו 3 ימים , ישנו בצפיפות אצל קרובים. ואז הודיעו לי ב 23/10 יש טיסת אל-על (הבנתי שהיה מטוס שהיה עושה הלוך ושוב). הגענו לנתב"ג ופה הלם.

העצב, הדממה ששררה רק הופרעה בדמעותיה של דיילת (חושבת שהיא שמעה על קרוב שנהרג) , האפלה. בטכניון איפה שלמדתי, נשארו בחלק מהבניינים חלונות אטומים כמעט במשך שנה

ככה היו הימים הראשונים שלי בארץ, בת 18 , ללא משפחה (חוץ מאשר דודים רחוקים של אימא שלי ), תקופה לא פשוטה

אבל הנה אני פה, יובל בארץ, אימא ל 4 ילדים וסבתא ל 5 נכדים