הסיפור מתחיל 30 יום לפני מלחמת יום הכיפורים.

הייתי במילואים בסיני, בתעלה.

יומיים לפני יום הכיפורים השתחררתי. החטיבה הירושלמית החליפה אותנו במוצב. ביום שבת הקפיצו אותנו מבית הכנסת ישר לסיני, לרפידים. שם חטפנו הפגזות, טילים והיה כאוס שקשה להסביר במילים.

היינו ברפידים כמה ימים ללא ציוד, ללא נשק. משם נסענו לרפיח.

לקראת סוכות ניתקלנו בקומנדו המצרי, וניסינו להתגונן עם הנשק שהיה לנו. ואנחנו הצלחנו לגבור עליהם.

נשארנו ברפיח עד סוף המלחמה.אני מרגיש שקרה לי נס במלחמה, ניצלתי מירי של מטוסים אבל ממש קרוב אליי היו הרוגים ופצועים.