ראש השנה, עשרה ימים לפני פרוץ המלחמה, הצטרפתי לחברי (לימים בעלי) ששירת כטכנאי קירור למוצב בראס סודר כדי לתקן מקרר.

היה זה יום שבת רגוע שקט , שום תכונה של מלחמה שעתידה לפרוץ תוך עשרה ימים לא הייתה.

אבל ...הייתה כוננות ולא יצאנו הבייתה כן גם החיילות ואני ביניהן. עם החזרה לבסיס האם שלנו מת"ק רפידים, היה מתח וכוננות א' יציאה הבייתה.

כעבור עשרה ימים בהגיע יום כיפור בשעות הצהריים ראינו מטוס מיג מצרי מעל בסיס המת"ק שלנו ממשיך לעבר יב"א 511 ומטיל פצצות על ההר ...

כך התחילה המלחמה מזווית העין שלי.

בתחילה היינו בהלם ,חשבנו שמדובר במטוס שלנו עד שהופלו הפצצות הבנו שמדובר במטוס מצרי. רק למחרת התחילו להגיע כוחות מילואים ואני כפקידה בבסיס תחמושת מוצאת את עצמי מנפיקה תחמושת ללא רישום לגדודים שהגיע לבסיס יום ולילה...

אני במלחמה זו לא חוויתי את האווירה שהייתה בארץ כי במשך כל התקופה נשארתי בבסיס.

משהו טוב קרה, חיזוק הקשר עם חברי שרק החלה בראש השנה ולימים הפך לבעלי
התחתנו ע"י רב צבאי , גרנו כנשואים כשנתיים בקבע בבסיס המתק ברפידים.