שנים רבות אני נושא את חווית המלחמה ואת הכשלון הנוראי שמסתירים עד היום.

ימים ספורים לפני המלחמה הצטרפתי לטיול של הטייסת לצפון. במסגרת הטיול עלינו למוצב החרמון. שם תיצפתו הטייסים לעבר דמשק. ככל הנראה לחוות את המצב מעבר לגדר הגבול.

אני פגשתי שם את חברי לספסל הלימודים אפרים שבת. אפי נהרג במוצב החרמון בשל הכישלון להגן על המוצב מחדירת חיילים סורים שהגיעו עם מסוקים.

אני שרתתי כטכנאי בטייסת 119 . ביום שישי ערב המלחמה הכנו את המטוסים לכוננות רגילה ליום כיפור. הכוננות היתה בסיסית של שני מטוסים לדת"ק. אנשי הקבע עלו על ההסעות הביתה.
אנחנו הכוננים נשארנו להשלים הכנות.

דקות מעטות לפני שעלינו לחדרי הצוות החלו להגיע הודעות על שינויי כוננות .כאשר בחנו את הפ"ממים החדשים הבנו שמשהוא מתרחש. נדרשנו להכין את כל המטוסים במטענים מלאים של פצצות וטילים.

החימוש שהוספנו היה חריג. החימוש היה מתקדם.

לקראת הערב הוחזרו גם אנשי הקבע וחיילים נוספים. בערב שינינו חלק מהחימוש לחימוש לילה.
למחרת. שבת יום כיפור. השקמנו קום וירדנו אל המטוסים. החלפנו שוב לחימוש יום ומפעם לפעם שינינו חלק מהפ"מם של המטוסים.

בשעה 2.00 נשמעו צופרים וטייסים הגיעו לדתקים.

לתדהמתנו במקום לצאת לתקיפות נדרשנו להפיל את כל המטענים לתקיפה. רק טיליי אויר אויר הושארו על המטוסים. מטוסים בודדים החליו לצאת עם מטעניי פצצות שהושלכו לים.

כמובן חל עיקוב גדול ביציאת המטוסים האחרים מה שאיפשר לאויב לפעול באין מפריע. המטוסים החלו לחזור כאשר הסתבר שכל העליה שלהם לצורך איתור מטוסיי אוייב היתה לשוא.

הזמן חלף והערב החל לעלות. חימשנו את המטוסים בחימוש לילה. אך הידע ורמת הציוד לתקיפת לילה היה דל . המטוסים הגיעו לזירה ללא הועיל ואף נפגעו.

בהמשך הלילה ולמחרת נכנסנו להליך הכנה מסיבי . אבל התוצאות היו הרות אסון.

חיל האויר תקף את שדות התעופה של האוייב. שדות התעופה היו מוגנים היטב. במקום להגן על החיילים בחזית העדיפו לנסות שוב את בליץ שדות התעופה כמו בימי ששת הימים. עשרות מטוסים הופלו או נפגעו.

כך תרם חיל האויר לאסון הגדול ביותר של המלחמה. ההיבריס ששלט בחיל האויר נמוג . ומותם של חיילים רבים בחזית לא נמנעו עקב כך שחיל האויר נוהל על ידי בוגרי ששת הימים שחשבו שהם מחוסנים מפגיעה.

המידע על הקורה באויר התקבל מטייסים בודדים שסיפרו לנו על המתחולל. וכמובן המטוסים המחוררים שתיקנו כדי להכשירם מחדש.

שובר השוויון במלחמה היה הציוד החדש שקיבלנו מהאמרקאים.

הציוד כלל אמצאי הטעיה (לוחמה אלקטרונית . מה שנקרא אפונות) וכן מוץ חדש להטעיית מכ"ם. קיבלנו גם חימושים חדשים והשלמות מלאי כולל מטוסים מויאטנם שקראנו להם קרפדות בשל הצבע הירוק.