זכרון הילדות הראשון שלי הוא ממלחמת יום הכיפורים.

אני בן 4 זוכר את אבי אברהם משיח לובש מדי קרב מנומרים של צנחני המילואים ויוצא מבניין מגורינו דאז ביפו, יחד עם שכן נוסף לבוש מדי חאקי צה''לים.

אני זוכר את המתח על פניו של אבי ועל פני השכן . ייעודו של גדוד המילואים של אבי היה לתפוס את בסיס שארם אלשיח בצניחה. דבר שלא בוצע לבסוף.

במהלך המלחמה אני, אחי הבכור וילדים נוספים מהשכונה צבענו את פנסי המכוניות כדי שלא יאירו בלילה ויסמנו למטוסי האויב היכן להפציץ. קריאות חיילי הג''א בלילות להגיף חלונות זכורים לי היטב ,כן זכורה הירידה הראשונה למקלט עם השמע צופר האזעקה ביפו שהתריע על התקרבות מטוסי אויב.

אבי חזר בתום הקרבות ואחי הצעיר רון נולד. רון לימים התגייס לחיל האוויר שרת כמכונאי מוטס בטייסת היסעורים מובילי הלילה 114 ונפל במלחמת לבנון השנייה, עת טיל אויב פגע במסוקו מעל דרום לבנון. כל צוות המסוק נספה - שני טייסי המסוק ניסן שלו ודניאל גומז ושלושת המכונאים המוטסים אחי רון, קרן טנדלר וסמי בן נעים.