זבולון כהן
בצהריי יום כיפור אזעקה, מגיע לנקודת מפגש עולה לאוטובוס נוסעים לימ"ח מקבלים את הקיטבג שהיה מוכן, אבל נשק אישי לא נישאר
וכך נסענו עד חצות והגענו לרפידים היא (ביר גפגפה)
לאחר שעתיים הועלנו שוב לאוטובוס והחזירו אותנו אחורה לרפיח בגלל החשש מחיילי קומנדו מיצריים (בפרוץ המלחמה אני הייתי כבר משוחרר חצי שנה ושובצתי לחטיבה 401 גדוד 52, חיילי הגדוד איישו את המעוזים בגיזרה המרכזית עד מוצב המזח)
בבוקר הגיע קצין ושאל למי יש רישיון לרכב כבד הרמתי את ידי, משם הסיעו אותי לריכוז של כלי רכב, קיבלתי משאית הייבר גדולה מרצדס, על המשאית העמיסו מנוע של טנק ששוקל 5 טון, ותפקידנו היה לנוע אחרי הטנקים שנעים קדימה וכל פעם שהיה צריך להחליף מנוע הטנק היה מגיע אלינו התבצעה החלפה של המנוע התקין עם המנוע שצריך לעבור שיפוץ
את ההחלפה של המנוע ביצעו חיילי הסדנא הסדירים, הם עשו את ההחלפה תחת הפגזה מסיבית ושאלתי את החיילים למה הם לא מסתתרים מההפגזה, תשובתם הייתה חייבים להחליף מהר כדי שהטנק יחזור להילחם עם הצוות שלו, אני רעדתי מפחד מההפגזות וכשראיתי את החיילים הסדירים עם המוטיבציה גבוהה למרות הפחד, זה עודד אותי ועזר לי להיתגבר על הפחד
בתמונות אני חוצה את התעלה על גשר הדוברות עם מנוע של טנק בארגז מאחור לכוון מיצרים, למעשה עובר ליבשת אפריקה, יש לי תמונה של אנוואר סדאת תלוי עם הראש למטה על הגלגל מקדימה , לצערי לא מצאתי את התמונה בבית (את התמונה מצאתי באחד החדרים בתוך נמל עדבייה מול מוצב המזח בזמן הקרבות ולכן קשרתי אותה מקדימה, רוצה לומר סדאת נפל על הראש, אולי יש באפשרותכם למצוא בארכיון איפה שהוא, כי עיתונאים צלמו אותי בזמן שעברתי את התעלה עם המשאית)