"חוויה קסומה ומיוחדת בשקט המדבר לפני שהתעורר בסערה קטלנית כל כך. "

את סגן דוד ציפין ז"ל, בוגר הריאלי בחיפה, למד בעתודה האקדמית מתמטיקה באוניברסיטה העברית (הייתי גם אני עתודאי שלמד כימיה באותה האוניברסיטה) היכרתי בקורס קציני תותחנים שהסתיים באוגוסט 1973, חודשים לפני פרוץ מלחמת יוה"כ. שינינו הוצבנו לשרת קקצינים צעירים בסוללת תותחי 175 מ"מ (רומח) בסיני, בתעוז כישוף, מול חופי האגם המר (הכניסה הדרומית לתעלת סואץ).

בערבים יצאנו מהסוללה לשמש כקת"קים (קציני תצפית קדמיים) בפלוגת השיריון שסיירה לאורך תעלת סואץ.

אני הייתי צריך להתייצב כקת"ק באותו ערב יום הכיפורים הגורלי ב 1973. אינני זוכר את הסיבה (מוחי הדחיק זאת בזמן אמיתי) אך דודו עלה באותו ערב על הקומנדקר שהגיעה מפלוגת השיריון במקומי !!

דודו נהרג עם צוות הטנק ב 7/10/1973 כפי שנודע לנו מאוחר יותר.

עם פתיחת המלחמה, בשעה 14:00 בדיוק נפתחה עלינו בתעוז כישוף, הפגזה קשה. דילגנו וירינו לטובת מוצבינו המותקפים על מנת "לקלף" מהם את הכוחות המצרייםץ זה עזר 2-3 ימים... עד שנגמרה לנו התחמושת. ירינו כמו משוגעים לטובת הצעקות שעלו ממכשירי הקשר, ואז נגמרה התחמושת ואיתה נגמרו התחינות לעזרה מהמעוזים.

באותו הזמן לא שמענו את ציפין ברשתות הטיווח התותחני. דאגנו אך היינו עסוקים בירי. קיווינו לטוב, אבל...

רק מאוחר יותר, אחרי שחצינו את התעלה והתחלנו לירות על בסיסי טילי קרקע אויר (טק"א) מיצריים בזכות טווח הירי הארוך שלנו (32 ק"מ) על מנת לפתוח מסדרון תקיפה נקי מאיומים לחיל האויר, נודע לנו שדודו נפל.

מאז אני פוקד את קיברו בבית הקברות הצבאי בחיפה יום לפני יום כיפור בכל שנה - 50 ביקורים ימלאו השנה. למרות הזמן אני מוכיר תודה בדרך כלשהי לדודו. זוכר אותו כעלם צעיר - כך הוא נשאר.

תמונה שיכולה לספר הרבה אני מבקש לחלוק:

בשבתות בבוקר חיי התעוז ליד התעלה היו שקטים ושלווים עד למלחמה. החילים היו מתקבצים במרכז התעוז מתחת לרשתות ההסואה ומשחקים (זניף - סוג של דומינו תותחני), מנשנשים, משוחחים וצוחקים. לפתע יוצא לו דודו מהבונקר כאשר כינורו בידו. פותח התיק , מוציא הכינור ופוצח בקטעי נגינה של מוסיקה קלסית. היתה דממה מתחת לרשת. כולם הוקסמו מהצלילים, למרות שלא כולם הורגלו לשמוע מוסיקה שכזאת.

חוויה קסומה ומיוחדת בשקט המדבר לפני שהתעורר בסערה קטלנית כל כך.

לעולם אזכור.