N12

הזיכרון שלי מלחמת יום הכיפורים

חזרה

חיים וקנין

עורף
אחר
ללא קרב ספציפי

מלחמת יום כיפור פורצת וחיים וקנין מבין שלא יגייסו אותו למלחמה, בשעה שבנו נלחם בגבול סיני. עוד באותו הערב הוא מקים סוכה בצומת הראשית בשכונת כנען בעיר צפת, צומת דרכה עברו כל החיילים שעלו להילחם ברמת הגולן.

בתחילה אשתו רימונד מכינה את האוכל ובני המשפחה עוזרים בחלוקת האוכל, אך מהר מאד חיים מצליח לגייס את כל נשות השכונה שמכינות מטעמים לחיילים. חיילים עוצרים להתרעננות, לחיבוק, לקידוש שבת לפני העלייה למלחמה. הם לוקחים איתם מטעמים אך חשוב יותר הרבה אהבה וכח. לטנקים שעוברים בכביש בדרך למלחמה אין אפשרות לרדת ולהנות מכל הטוב, לכן חיים נעמד באמצע הכביש ועוצר אותם בגופו, הוא מטפס תוך שניות על כל אחד מהטנקים ומעמיס להם חבילות ארוזות בכל טוב.

מהר מאד המקום שנקרא "פונדק הרצון הטוב" הופך לעלייה לרגל להעלאת המורל, חיילים באים לקבל ברכה ומבטיחים לחזור כשירדו מהרמה, חיים מקליט אותם שולחים ברכות הביתה, (את הברכות הוא שולח לשידור ברדיו) הם כותבים אין ספור מכתבי תודה וכך הוא עוסק במלאכה 24 שעות ביממה. חיילים שירדו מהרמה שבורים ועייפים זכו לחיבוק וחיזוק של אבא אוהב. הפונדק נשאר פתוח עד שאחרון החיילים ירד מהרמה והמצב נרגע, אך לא לפני שחיים מבטיח לחיילים שהוא יקים שוב את "פונדק הרצון הטוב " כשיהי שלום עם סורייה.

לצערנו זה לא קרה, לאורך השנים ניסה להשיג קשר עם החיילים ולברר מי נשאר בחיים ומי השאיר אצלו את המכתב האחרון אך לא עלה הדבר בידו. מי ייתן ואם משהו מהחיילים שנלחמו ברמת הגולן זוכרים את ה"פונדק" ייצרו קשר (דליה טיאר, ביתו של חיים 0507922694)