יום כיפור אני ככל בני ישאל נמצא באמצע התפילה. לפתע שמענו רכבים רבים חולפים על יד בית כנסת שזה לא אוופיני ליום צום הכפורים..

לפתע התחילו להגיע חיילים והוציאו חברים צעירים מהתפילה. פקדו עליהם להפרד ממשפחתם ולהתייצב כל אחד במקום המיועד לחייל שאליו השתייך. גם אני כמו רבים אחרים לא חיכנו שיבואו לגייס אותנו בבית הכנסת. הלכנו הביתה עלינו על מדים ארזנו תרמיל והמתנו בחוסר סבלנו להוראות היכן להתייצב. אני חובש קרבי בשריון הייתי בטוח שלשם יגיסו אותי. אך הפלא ופלא הבלגן היה גדול היו חסרים נהגים למשאיות להוביל תחמושת לכיוון התעלה. הושיבו אותי על משאית כאשר אין לי רשיון למשאית ואין לי שום מושג איך נוהגים במשאית.

למזלי הטוב פנה אלי אדם בבכי ואמר המשאית שלי ואני שם לב שאתה לא מתמצא בנהיגה במשאית. המשאית הזו היא כל רכושי תן לי להיות הנהג ואתה תפקד עלי! לא היתה שום סמכות בסביבה שאוכל לבקש ממנו רשות, ראיתי שהמצב מבולבל אמרתי לבעל הרכב תעלה אך אתה חייב להשמע להוראות שלי ולקחת יחד איתי את המשאית לאן שנתבקש.

היתה הסכמה בינינו הסתדרנו נפלא. קבלנו הוראות להיכן לנסוע בכדי להעמיס תחמושת ולהוביל אותה לכיוון התעלה שהתוכנית היתה לכבוש את האזור ולחצות את התעלה לעברה השני. לילה שלם נסענו שירות רבות לכיוון התעלה. בדרך התקבלו פקודות שונות ומשונות וההרגשה היתה שאין שליטה במצב.

בהתקרבינו ממש עד התעלה התחילו להפגיז אותנו מטוסי חיל האוויר המצרי. הגיעה פקודה לעזוב את הרכבים ולהתחפר באזור עד יעבור זעם ההתקפה ואז לעלות חזרה לרכבים ולהמשיך להתקדם.

לפתע שוב התקפת חיל האויר המצרי. הפציצו את שירת המשאיות שלנו. היתה פגיעה ישירה במשאית שלי אני ובעל המשאית הועפנו באויר. אני חטפתי מכה חזקה בגב ומה קרה לבעל המשאית לא ראיתי כל אחד עף לאזור אחר. שכבתי בתוך תעלה שגררתי את גופי לעברה. שכבתי שם בעינויים שעות רבות אינני יודע איך מצאתי אתנעצמי בבית החולים באשקלון. שם שכבתי כמה ימים בלי שום העברת ידיעה לרעיתי ובנותי. משם העבירו אותי לבית הבראה של הצבא באשקלון. ומשם הייתי יוצא לחופשות הביתה.

ומאז סבלתי במשך שנים רבות מבעיות בעמוד השידרה שחייבו התערבות ניתוחית.

זה סיפורי על קורות הלחימה שלי.