ערב יום הכיפורים תשפא 2020 שנת הקורונה, מקבילתה הסטרילית של המלחמה. אני יושב על הדייק בכניסה לביתם של שרית וגדי אמיתי בטבעון. השעה 03.48. זו מרפסת רחבת ידיים שממנה נשקף הנוף של השכונה המערבית. עכשו לילה הכל חשוך מסביב . מידי פעם עובר בגופי רטט מלווה בצמרמורת. לא מהלילה העכשוי, אלא מזכרונות הלילה הזה בדיוק היום, לפי התאריך העברי, של שנת 73.

היה זה לילם האחרון של כעשרה בחורים צעירים מהפלוגה שלנו בשריון בגדוד 82 של חטיבה 7. היינו פלוגה ד' שזה עתה סיימה את השלב הראשון בהכשרה בצמפ. סיימנו יום קודם את אימון הצוות , ובד בבד החלו שמועות על עלייתנו צפונה והפסקת האימון. ואכן בשעות הצהרים הוטסנו מבאר שבע למחניים משם למחנה פילון שבו קיבלנו טנקים שהוחזרו מגדוד מילואים ואותם הכנו על פי פקודות המטק לשימוש.

לוח זמנים קצר, הרבה מתח ולחץ והתרגשות מהשינוי בשגרת יומנו. ניסינו לנחש את הסיבה לשינוי ללא הצלחה. לקראת החשכה העלו את הטנקים במובילי טנקים לאזור מחנה נפח במרכז הרמה. שמה חזרנו כצוות לתפעל את הטנק שניתן לנו , אחדמשלושה שאמורים להוות מחלקה עליה פקד ערן אברוצקי. את הצוות של ערן הכרנו מלימודי השריון בתכנית להסבת נמלאים לשריון אותה סיימנו במחנה ג׳וליס ליד אשדוד. ההכשרה בגוליס נמשכה חודשיים ובעקבותיה חולקנו לבעלי תפקידיםשונים בציוותות הטנקים, תותחן, טעןוקשר, ונהג.

היינו ערב רב של נחלאים מגרעיני התיישבות שונים. שבמהלך הקורסים הכרנו זה את זה התקרבנו והתחברנו. בטנק שלערן נהג בחור שלא הכרתי, אבל את הטעןקשר והתותחן הכרתי מהקורס. כנל בנטנק א 2 . זה עתה חלפו כשלושה חודשי אימון ונבנה קשר חם בין הצוותים במחלקות ובפלוגה. עם תום השתהות קלה בנפח, הסענו את הטנק בחשיכה לאזור סינדיאנה, שם התמקם הגדוד שלנו. שמות נפח, סינדיאנה וכו׳כלל לא היו מוכרים לי באותה תקופה. ולא היה לי שמץ מושג היכן ברמה ויחסית לישראל אנחנו ממוקמים.

הסתדרנו במבנה של שהות לילית ונקבעה שמירה לילית מסביב לטנקים כל אחד כשעה אני זוכר שהתור שלי היה בסביבות אחת או שתיים. היה קריר לשינה מחוץ לטנק ואני חשתי עייפות מהיום העמוס והאינטנסיבי אבל נוספה לכך ההתרגשות ממה שאמור להיות, שלא היה ידוע לנו . מצאתי לעצמי פינה בקרבת הטנק (לישון בתוכו למדתי רק במלחמה עצמה כשהיינו תחת הפגזות). אותו הלילה התקשתי להרדם. הסביבה החדשה בין העצים ובתוך השמורה, התהיות אי הוודאות והספקות באשר למה שיקרה בימים הקרובים, כל אלו מנעו ממני שינה למרות עייפותי הרבה. וכך נגררתי להאזין לשיחות המפקדים כדי למצוא תשובות, אבל אף אחד לא ידע יותר ממני מה הולך לקרות ביום הבא.