דורון כהן
התגייסתי לצה"ל ולחיל האויר ביולי 73' אחרי שסיימתי את בי"ס טכני של חיל האויר. הייתי כבר אחרי טירונות אותה עשיתי בטכני של חיל האויר עוד בהיותי בן 16 .
הגעתי לתל נוף והוצבתי בטייסת 115 שהפעילה מטוסי סקייהוק וכבר הייתה בעיצומו של קליטת הדגם החדיש N. בשבוע שלפני אותו יום כיפור הייתי בתורנות מטבח אותה סיימתי ביום רביעי שלפני יום כיפור באותו יום גם נהרג מפקד הטייסת סא"ל עמי גולדשטיין ז"ל בטיסת אימונים. מה שהכניס את הטייסת להלם ומצב רוח עגום .
יום חמישי היה יום ההלוויה ועבורי יום חופש שאחרי תורנות מטבח ולפני תורנות בטייסת שהייתי אמור לבצע ביום הכיפורים. בשישי בבוקר חזרתי לבסיס ירדתי לדת"ק שבו שרתתי , אוירת שקט שלפני יום כיפור. מגיע ופוגש את חברי בן יצחק שהיה חמש וביחד איתי היינו אמורים להיות חמשים בדת"ק על 7 מטוסי סקייהוק. היו עוד חיילים ממקצועות שונים בסה:כ היינו כ-7 חיילים בכוננות כיפור השאר יצאו לחופשת חג .
אני יורד כאמור לדת"ק בשישי השעה 10 בבוקר לערך אומר לי חברי: דורון, כל המטוסים מוכנים אימונים ליום ראשון תכף נקבל אישור לעלות לסעודה מפסקת. חולפות השעות ולא נותנים לנו אישור לעלות למגורים. בערך בשעה 2 אחה"צ אנו מקבלים פ"מ ( פקודת מבצע ) לפרק את כל חימוש האימונים מהמטוסים ולחמש את כולם בחימוש מבצעי .....זאת פעולה מורכבת וקשה כשמדובר ב 7 מטוסי סקייהוק ושכמות האנשים שאמורה לבצע את הפעולה הזאת כל כך קטנה.
נכנסנו לקצב עבודה איטנסיבי, מי בכלל חשב על ארוחה מפסקת אני בלעתי את הסנדויץ שאימי הכינה לי באותו בוקר וכך נכנסתי לצום כיפור תוך כדי עבודה פיזית שהסתיימה סביב 10 בלילה.
ק. טכני קבע לכל חיילי הטייסת שיחה במועדון הטייסת את השיחה הוא פותח במילים : חברים מחר תהיה מלחמה .. אף אחד לא האמין באותו זמן לאימרה הזאת ...הוא ביקש מכולם לישון במגורי הטייסת ולרדת לדתקי"ם אם תישמע צפירה בבסיס.
באותה שיחה אמר לנו שיש אישור מרב הבסיס להפסיק את הצום ושאל מי מוריד אוכל לדתקי"ם למחרת בבוקר .... כולם שתקו מי בכלל חשב על להוריד אוכל ביום כיפור ...משאף אחד לא ענה אמר : או קיי אני אוריד!
וכך הלכנו לישון. חבריי כולם הפסיקו את הצום, בדעתי בכלל לא עלתה המחשבה להפסיק את הצום! בבוקר למחרת מעירים אותנו בבהלה: לרוץ מיד לדתקי"ם. אני מתלבש ומיד מתחיל ללכת לכיוון הדת"ק.