אני זוכר את היום השני למלחמה, יום ראשון 7 באוקטובר. הייתי בן 9 ויחד עם ילדים אחרים, עמדנו על המדרכה ברחוב ניברג בטבריה, סמוך למלון אסטוריה. זהו אחד הרחובות הראשיים בעיר על ציר החוצה את טבריה ממערב למזרח.

אני זוכר שיירה ארוכה של טנקים נעים על הכביש הראשי בדרכם לכיוון הכנרת ומשם לרמת הגולן. לא היו מספיק מובילי טנקים ולא היה זמן ולכן נסעו כך חופשי על הכביש, צריח פתוח ובראשו חייל חבוש קסדה, כדי להספיק לעצור את הצבא הסורי שכבר התקדם. וכך עומדים ילדים על המדרכה, נכנסים לחנות מכולת סמוכה וקונים ממתקים, שוקולד ומיני חטיפים, יוצאים החוצה וזורקים לחייל היושב בצריח תוך כדי תנועה של הטנק.

שבועות או חודשים לאחר מכן היה הכביש הראשי מחורץ סימני הזחלים של הטנקים. בהחלט מחזה סוריאליסטי. אני לא זוכר את פניהם של החיילים אבל לא יכול לשכוח את התמונה של שיירת הטנקים החוצה את העיר. שנים אחר כך הבנתי שרובם לא חזרו.