יומן זה שאני מפרסם כאן במלואו - נכתב בשכפ"ץ, הוא הבונקר אליו נמלטנו בקוניטרה ברמת הגולן. הוא נכתב כצוואה כאשר הוקפנו סורים.

בהיותי בסיירת אגוז שהתה כלל היחידה בגבול לבנון. לקוניטרה הגעתי כמתנדב חודש לפני יום הכיפורים- לפעילות מארבים, תוך הבטחה שאצא תמורת הפעילות הזו הביתה בחגים הקרבים...

בשעה אחת וחמישים בשבת – החלה הפגזה. נמלטנו לבונקר והבנו שאנו מוקפים סורים. היומן נכתב כצוואה. כלל לא היה ברור שנצא משם חיים. ראובן פוליטי נזכר הרבה ביומן משום שאני והוא כתבנו שירים... בכיס שלי נשארו שני שירים שלו.

אחד "לא גיבורים אנחנו" והשני "ים של דמעות שחורות כמרה" ראובן ייהרג כעבור שבועיים. הייתי קשר, במחפורת בתל ענטר נפלו עלינו פגזים ואימה גדולה. בקשר שמעתי דיווח על פצוע. אחר כך שהפצוע הרוג. למה הבנתי שזה בוודאי ראובן? אינני יודע. השירים יישארו אצלי כ-25 שנים. בערך בשנת 1990 כתבתי על ראובן באינטרנט שהומצא ושמתי שם את השירים. השירים החלו לנדוד... שם יגלו אותם אנשי גלי צהל, אני אאתר את אחיו Kalev Politi הצייר ומשם עם יוזמת גלי צהל להלחין שירי חיילים ליום הזכרון - השיר שעשה דרך מפותלת יגיע לידי י עידן רייכל שיעניק לו לחן מופלא, והשיר יפרוץ לציבור. לכל שיר ישנה שליחות והשיר שהגיע לאוזני הציבור השלים את שליחותו.

באחד הימים הגעתי לבית כנסת של הנוער העובד והלומד. מעל ארון ספרי התורה- במכחול בגועש שחור הם כתבו פסקה מהשיר: לֹא גִּבּוֹרִים אֲנַחְנוּ כִּי מְלַאכְתֵנוּ שְׁחֹרָה / תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ, תָּבוֹא הָעֲלָטָה. אין מדהים משליחותו של שיר.

הקדמה:

ביום הכיפורים ההוא שכבנו במיטות, שאננים. למרות שהיינו בקו הראשון לא נאמר לנו דבר ממה שהיה כבר ידוע לגברת שהנהיגה את העם ושמה האידי הוא גולדה. גולדה לא הסכימה שהרמטכ"ל יגייס מילואים. ואת הדייסה שזהבה הזו בישלה לעם ישראל אנחנו אכלנו. בעת שכבר ביום שישי גייסו מילואים וכן מבתי הכנסת, בשבת, לנו לא נאמר דבר.

בשעה אחת וחמישים היו על מגרש המסדרים חיילים שהכינו את עצמם וציודם לצאת ל...מארבים. כלומר: עם מרגמה 52, עם מקלעים קלים, וכמה רימוני יד, דברים שבמלחמה פתאומית שווים לַ-(אתם יודעים מה). איש לא אמר לנו דבר. ובשניות הראשונות להפגזה נהרגו ונפצעו. חיילים שהצליחו לעבור מהמבנה עד לבונקר, עשו "על החיים ועל המוות" – בשכפ"ץ (בונקר מחופה אבני בזלת) נחבאנו כשלושה ימים. את היומן הזה כתבתי במחשבה שלא נשרוד. כתבתי בחושך. מגשש באצבעות כדי לכתוב ישר. לפעמים האותיות מעידות שנפל פגז- המילה חצויה או השורה מתעקמת. הסורים הגיעו לנפח – היינו כבר מעבר לקווי האוייב, מוקפים ומופגזים במאות טילים ופגזים שנחתו על הבונקר. עד היום לא חזרנו לגמרי בשלום.