שישי בבוקר, ערב כיפור, סגן סביון שב ממשרדי הפלגה, מוסר לי את רשימת אנשי הצוות ומורה לי להזעיק את כולם מהחופשה. סביון לוחש באוזני שהוכרזה כוננות "מנעול" שזו כוננות למלחמה. בדיעבד הצטערתי שלא הזעקתי גם את דדו וגולדה בידיעה הדרמטית שנלחשה לאוזני.

אח"י חיפה זה אך ירדה מהמבדוק, לא כשירה לשיט ולא לפעילות מבצעית.

בבוקר כיפור הגיע משאית תחמושת ובעצלתיים פרקנו פגזים למחסן תחמושת. לפתע אזעקה פילחה את אויר העולם, ברגע כל הפגזים עפו מהמשאית למחסן. הרמקול כורז 'עמדות קרב',ואני רץ ועולה על תותח חרטום. התותחים עוקבים בתזזית אחרי המכוון שמחפש מטרות בשמים, ואלו כנראה שלא נמצאו.

טכנאי המספנה הגיעו ובין לילה השלימו את הכשרת הספינה. תדלקנו והיינו מוכנים לקרבות הימיים שנכונו לנו.

בימים הבאים יצאנו כל לילה לגזרה אחרת, פעם לסוריה ופעם למצרים, השתתפנו בקרבות בלטקיה, בדמייאט, ברוזטה, בפורט סעיד ובבניאס ירו עלינו 20 טילי סטיקס וירינו גבריאלים בחזרה. לזכותנו נרשמה הטבעה של סטיל סורי.

לספינה צורף רופא דתי ד"ר מנקיס שמו, עמדת הקרב שלו הייתה ברחבה, בואכה למטבח, הוא עטה תלית, תפילין לראשו והיה מתפלל בדבקות לבורא עולם. מהגשר היו מדווחים לו קורס עדכני לירושלים וד"ר מנקיס היה מתכוונן בהתאם, פעם שמאלה 30 ופעם ימינה 30. בסיום אחד הקרבות, שמיל המפקד הודיע שרק בזכותו של ד"ר מנקיס נצלנו מפגיעתו הוודאית של טיל.

בערב שמחת תורה הפגזנו את בתי הזיקוק בלטקיה, המפקד שמיל ברך אותנו ברמקול בברכת חג שמח והזכיר שאצלנו ערב שמחת תורה אצל הסורים ל"ג בעומר. באחד הימים בצהרים אנחנו בנמל חיפה, התקבל דיווח מדבור שראה פריסקופ במפרץ. הזניקו אותנו, כהרף עין שחררנו חבלים ויצאנו לים. על אח"י חיפה המשודרגת הותקנו זוג משגרי טורפדו חדשים שלאחרונה הגיעו מארה"ב. יצאנו לחפש את הצוללת, ניתנה פקודה לירות טורפדו, היה רב סמל מומחה לטורפדו שעבר התמחות באמריקה, עמד על הסיפון, קיצר זוג חוטים, והפלא ופלא הטורפדו הואיל וקיפץ למים ואנחנו משייטים לאט בעקבותיו, מחפשים את כתם השמן של הצוללת שהטבענו. לפתע בחלוף כמה דקות אני רואה את קצין המכונה וילוש עומד בגשר, מצביע וצורח "טורפדו ! טורפדו! טורפדו!", מליט כפות ידיו על אוזניו משופף ראשו ומוכן לפגיעה. חייל קר רוח שעל הטרוטלים דחף את ארבעתם פול קדימה, הסטי"ל זינק כמו היה ספיד-בואוט, הטורפדו שזה עתה ירינו חלף מאחורי הירכתיים צלל ונעלם. שוב פעם ניצלנו!

בסופה של המלחמה נסענו לקבל פניהן של אניות סוחר שהביאו לארץ ציוד צבאי מאמריקה. תפסה אותנו סערה, הסתתרנו היכן שהוא במפרץ יווני, ושם טיפסנו על סרטון, התחתית של מגורי החרטום נחתכה כמו הייתה קופסת סרדינים. אוניית הסוחר "חנה" גררה אותנו בבושת פנים בחזרה לנמל חיפה, היישר למספנה.

עלילותינו לעת ההיא הסתיימו.