בבית הכנסת יושב ליד אבא שלי, ניצול אושוויץ. בשעה שתיים בדיוק הייתה צפירה חזקה שחדרה לך ללב. עזבתי את בית הכנסת לכיוון הבית. התלבשתי על מדים ורצתי לכיוון כיכר המושבות בדרום תל אביב. יום כיפור פעם ראשונה שיש רכבים. הייתה תנועה גדולה על הכבישים.

עליתי על אחת המשאיות שהובילו את החיילים לכיוון הבסיס. זכור לי שצמתי עד שעות הערב. ואז נשלחתי למשימות עם שאר החיילים. במשך כ-19 ימים נשלחתי לכל מיני בסיסים כדי לתקן כל מיני אנטנות ומכשירי קשר. המטוסים טסו בגובה נמוך וזה מאד הפחיד. לשמחתי המלחמה הסתיימה, אבל מדי פעם שמענו על טייסים שנפגעו ונפלו. חלק בשטחי אוייב וחלק בארץ. לא היו טלפונים. מסרו ד"ש להורים דרך חברים שיצאו הביתה. בסיום המלחמה התרחצתי בפעם הראשונה אחרי 24 יום. עצוב על כל החיילים שנהרגו יהי זיכרם חרוט בליבנו לעד.