"שעה שחצו הצירים את גופי, הציר של אריק שרון חצה את התעלה"

יום כיפור 1973. בוקר. נקישות רמות על דלת החדרון שלנו. אימא. ממהרים להצפין את חטאי המזון האסור מתחת לכרית. באתי לראות אם אדי עדיין בבית, היא אומרת. בבית הכנסת החזן עשה "מי שבירך" לרמטכ"ל....

ג'יפים דוהרים מהלילה, מכוניות, אוטובוסים. ב 14:00 צפצופי הרדיו קורעים את הצום.

סוף הצום. התרמילים הגדולים מונחים ליד הדלת. מגיע הצו הראשון. אחי, שמוליק. חיבוק לאשה ולפעוטה בת השנה. עוד זה הולך וזה בא. אדי שלי. אנחנו מתחבקים, נאחזים זה בזו ליד השער. בת 21, בן 24, ובתווך בטן ענקית עם תינוק שאמור להיוולד בתוך שבוע. אני מחכה לך, אני אומרת, והוא אומר, אני חוזר תוך שבוע. אצלנו המלחמות קצרות, את זוכרת.

עשרה ימים חולפים בזחילה כואבת. פני המנהיגים אפורות. אדי, איפה אתה עכשיו? שירים עבריים ברדיו. מודעות האבל מדממות ברחובות. באחת בלילה הכאב מפלח. תהיי רגועה. שאף אחד לא יתעורר. תסתכלי על השעון. השני חותך את הגוף אחרי רבע שעה, השלישי אחרי עשר דקות. בואי נלך, אימא אומרת. איך חשבתי שהיא ישנה? מי באמת ישן בלילות האלה?

חדר לידה ענק, הקריה תל אביב. וילונות פלסטיק חוצצים בין היולדות. כמה זמן אני כאן? שעה? שעתיים? חייבת לזכור את ההנחיות. לנשום עמוק, לשאוף, לנשוף. כשציר מגיע תספרי עד ששים. בדרך כלל זה עוזר. רק לא לחשוב שאצטרך לקרוא לו אדי.

17 לאוקטובר 1973. ב-11:45 התינוק שלנו יצא לאוויר העולם. 3.750 קילו. מזל טוב? איזה שם את נותנת לילד שנולד בימים כאלה?

בית יולדות דל במבקרים. חף מזרי פרחים. מצב החירום מחייב שחרור מהיר. לענות על השאלות הרוטיניות. שם האב, שם האם, כתובת, שם הילד? – אנשם, אני עונה. כך אקרא לו עד שאהיה בטוחה. אדי, אתה בחיים?

תשע בערב. מן החושך הדומם בוקע קולה של האחות: סמדר? יש לך אורח. זרועות מחבקות. דמעות. זיעה בלולה באבק. הזקן החדש שורט את פני. היה לי נער מאוהב, אך הילוכו כבד וחתומות פניו.

......

בלילה שלפני ברית המילה הרצוג שידר את בשורת המהפך בשדה הקרב, ואני ידעתי: שעה שחצו הצירים את גופי, הציר של אריק שרון חצה את התעלה. אוגדה 143, חטיבת השריון 421 ובה איש החימוש הפרטי שלי. אדי.

אפשר כבר להחליט על שם, אבא אמר, ואני אמרתי: עמי דן את אויביו. וכך קראנו לו. עמידן.

.....

בתחילת 1992 הוא התנדב לצנחנים, לגדוד 890 שאיבד 39 מחייליו בלילה בו נולד. לבנון. מארבים. פתיחת ציר. פצועים. מלחמות. הרוגים. מילואים. בשלהי 2022 בתו הבכורה השתחררה. שנתיים ושמונה. לוחמת, רובאי 07, איסוף קרבי, גבול הצפון.

הילדים של אוקטובר 1973 בני 50. הם כבר מגייסים את ילדיהם.

אימא, למה את בוכה?