אני אם צעירה שבתה בת ה - 3 חודשים אך זה השתחררה מבית החולים בגלל היותה פגית, כלומר שוקלת 3 ק"ג כמשקל לידה. ואני יושבת בבית הילדים בקיבוץ גדות ומאכילה אותה את ארוחת הצהריים, יחד עם עוד אמהות. ואז מגיעה הודעה: הסורים 1.5 ק"מ מהקיבוץ, והם בדרך אלינו בשירת תותחים. כולם להכניס את התינוקות מיד לבונקר. מהירנו לבונקר שהיה כהמשך לחדר הילדים וחושכות עינינו: כל הבונקר מחסן המלא כל טוב. מה עושים? במהירות התחלנו לנקות ולהוציא הכל מהבונקר, כדי לפנות מקום למיטות התינוקות. עד הערב הבונקר היה נקי, התינוקות הוכנסו למיטות והאמהות, שכבר נפרדו כולן מהבעלים, על ידם על הרצפה. תינוק בוכה, איך יודעים מיהו? איך מגיעים אליו במסדרון הצר בין שפע המיטות?

הבוקר אור. מודיעים הסורים לא המשיכו לאן שהגיעו שם נעמדו. אבל לא לצאת מהמקלטים. הבת שלי, כאמור כולה 3 חודשים במשקל 3 ק"ג מתחילה לחרחר, אין אוויר בבונקר. מה עושים? אני פונה לאחות והיא מסבירה שום רופא לא יגיע לקיבוץ, מלחמה בעולם. אז מה עושים? ליד ביתי שוכב תינוק שאמו גם היא אחות וגיסה רופא. היא ממהרת ומטלפנת לגיס אולי בכל זאת יבוא, שעת חרום. ואז מגיע הגיס, לא רופא ילדים אבל רופא. ואז להפתעתי האחות לא מרשה לי להכניס את הפצפונת לרופא. תופסת אותי בפינה השכנה וכשהאחות יוצאת היא קוראת לי: כנסי מהר ואני נכנסת. כשהאחות הראשית חוזרת הרופא כבר באמצע הבדיקה של ביתי והוא אומר: אין מספיק אוויר במרתף ובכלל חשוב שתסע עם הפצפונת דחוף לטבריה לרופאת ילדים. וזה מבוצע ועוד עם מונית ספישל.

בינתיים חולפים הימים, כולם בבונקר ואני בתור מורה של כתה ג' צריכה מדי פעם לברר מה שלום תלמידי. המטוסים טסים למעלה וכל רגע נשמע בום. אני נבהלת וכולם צוחקים, מה יש להבהל, זהו רק בום אל קולי. אחרי שבוע מודיעים: הקרבות נבלמו אפשר לצאת מהמקלטים. ילדים לחדרים למעלה והורים יכולים ללכת לנוח מעט בחדרם אחרי שבוע של שכיבה על הרצפה בין מיטות התנוקות. טוב, אז הלכתי לנוח. עוד לא הספקתי לעצום עין וכל הבית נרעד מרעש נוראי. בום אל קולי? ואולי הפעם פצצה? מי ידע? אבל אז ניתק החשמל בכל הקיבוץ ואני אצה לביתי בבית הילדים. בדרך עוד ראיתי כי נפלו הרבה פגזים וזה שהחריד אותי נפל ממש 50 מטר ממני. גם ליד אחד מבתי הילדים נפל פגז אלא שהזיק רק מרסיסי הזכוכית שנפלו על הילדים, כאן בני שנתיים. אני מגיעה לבונקר לברר מה עם ביתי ומסתבר שכל הילדים כבר למטה והיחדה שעדין לא הגיעה לבונקר היא אני, ורק לי כול דואגים, וצוחקים: אז שינה חזקה נפלה עליך, מה? נשארנו בבונקר עוד מעטתם.