יוסף אברהם- שירתתי בגולני גדוד 12 פלוגה א'

ערב יום הכיפורים 1973 היינו בקו רמת הגולן, ירדנו מהקו והמחזור שלנו היה אמור לצאת לחופשת שחרור.

חזרנו ביום כיפור ובערב יצאנו לכיוון הרמה הבוערת תחת הפגזה ארטילרית כבדה, הפלוגה נשלחה לתל אביטל.

ביום השני מתקבלת הוראה לנוע לכיוון החרמון בניסיון הכיבוש הראשון שלא צלח. הפלוגה מגיע לפסגה ומתארגנת להסתערות.

לקראת ערב הפלוגה מתפצלת וחוסמת את הקומנדו הסורי כדי לאפשר את נסיגת החטיבה, ובלילה יורדת ומתארגנת בחניון הרכבל התחתון.

היה לילה זוועתי, אנחנו למטה ומלמעלה יורים ומטווחים אותנו, ניסינו לנוח ולישון מחובקים אחד לשני אבל מהקור ומהפחד שקשקנו. בבוקר נקראה הפלוגה לרדת מהחרמון לכפר מסעדה, בסביבות 11 התקלה פקודה לנוע לכיוון הכפר בוקעתא.

בסוף הכפר התמקמה לה דיוויזיה של קומנדו סורי בתוך שדה עגבניות, התפרסנו והסתערנו לתוך הכח הסורי.

היה לנו בהתקלות הזו 22 פצועים ו5 הורגים.

קיבלנו פצצת R.P.G למרכז הזחל"ם, אני הייתי בפינת הזחלם כך שלא נפגעתי פיזית אבל הייתי בהלם מהדף הפיצוץ.

עמדתי בזחל"ם וניסיתי לצאת כשכל הזמן צולפים בי.

למטה היה גיהנום, קרב פנים מול פנים ואנחנו בתוך הכח הסורי. קיבלנו עוד R.P.G ועפתי לצד השני של הזחל"ם.

הרגל התרסקה המון דם, אני קיבלתי את הדין והייתי בטוח שזה הסוף, החלטתי להוריד את הקסדה ואת החגור כדי למות בנוחיות. ראיתי שזה לא הסוף הנחתי את הקסדה מול הראש דרכתי את הנשק, קרעתי את המכנסיים והכנסתי אגרוף כדי לעצור את הדם.

הסמל אדם טיפל בפצועים וניסה לעזור כמה שיותר, "בוא לעזור לי" הוא קורא ואני בשקט עונה לו אני לא יכול להגיע אליך הרגל שלי קטועה.

מנסים לפנות את הפצועים אני נשארתי בין האחרונים מפני שכל פעם שהיו מגיעים אליי הייתי אומר שאני מסתדר פה, לא רציתי שיזיזו אותי בגלל כאבי התופת.

וקס פנחס החליט שהוא לא עוזב עד שהוא מפנה אותי, הלך שפך הרוג מאלונקה והעלה אותי בכח לאחד הנגמשים של סיירת שיריון ומשם פינו אותי לצומת.

בצומת היה שורות שורות של אלונקות עם הרוגים ופצועים, קיבעו לי את הרגל והכניסו אבן לחלק המרוסק.

אני שוכב באלונקה בשקט לא בוכה לא צועק למרות כאבי התופת, שאלתי את הרופא מה איתי הסתכל ואמר שאני בסדר, אז שאלתי אותו למה החלק הקדמי של הרגל מונח כלפי אחורה, התשובה שלו הייתה מורפיום פה מסוק.

פינו אותי לבית החולים רמב"ם ושם היה כאילו הגעתי לבית חרושת שורות שורות של מיטות מחכות לתורם בחדר ניתוח.

בדקו אותי שם והתמקדו על הגב עוד צילום ועוד צילום, אני בשקט אומר להם שהבעיה היא ברגל שהיא כמעט קטועה, התברר שהיה לי כדור בגב ובצילום הראה כאילו הוא בתוך הלב וזה היה להם יותר חשוב.

שכבתי חצי שנה צמוד למיטה כאשר כל הגוף בגבס.