בצוהרי יום כיפור 1973, הגיע לבית בר"ג ג'יפ סיור עם צו 8. עליתי לג'יפ כמו שאני, ונסענו לג'וליס. בסיס גוסתי למילואים בצו 8. התחלתי צידנו את הנגמ"ש במקלע מ"ג ונשק וכול מה שצריך, ונסענו לכיוון קציעות, שאז היה בית ספר לשיריון. הגענו לקציעות בשעה 18.00 בערב, והתארגנו ללילה ארוך.

לפנות בוקר יצאנו לכיוון טסה, ואז לפתע ללא התראה מוקדת עבר להקת מטוסי קרב מיצריים והשמידו חלק מהטנקים. בסבב השני הספקתי לעלות למ"ג והצלחתי להוריד מטוס מיצרי מיכוון שהם טסו נמוך, אבל אז היה גם קומנדו מיצרי שתקף אותנו בנ"ט וחצי מגדוד הסיור הותקף והנגמ"שים עלו באש. אני נפצעתי, ואיבוד הכרה, והלם קרב.

התעוררתי בבית חולים סורוקה באר שבע, חבלה בראש, כוויות, ושבר ביד. לאחר החלמה, אז היינו צעירים ונועזים, היה חוסר בחילים בשדה הקרב. שלחו אותי להחלמה בבית חולים ברזילי, ושוב יצאנו לסיבוב שני בגדוד הסיור, ואף יצאנו לעזור בחילוץ באיזור החוה הסינית.

ואז שוב נפצעתי, איבוד הכרה, ומצאתי את עצמי שוב בבית חולים סורוקה. זהו מיקצת חויותי, הסיפור מוקדש לאלי להב רופא שלמד רפואה באיטליה וחזר לשדה הקרב. מילחמת יום כיפור מלחמה נוראית ואכזרית מכול.