כשהגענו לאזור המתחם העיקרי והשולט נענו רגלית אחרי ירידה מהזחל"מים תוך חיפוי צמוד של הטנקים וטיהרנו את התעלות. בהסתערות הזאת, הקשר של מ"פ ד', בני גולן, נהרג. הצלחנו לתפוס את פאתי המוצב למעלה, זה היה המוצב השולט ביותר. ההסתערות הייתה כמו בספר: תנועה ואש בשטח חשוף. דילוגים ופזצט"אות, עד למעלה. אז התחלנו להילחם פנימה בתוך התעלות, כמו שאנחנו מתורגלים ובסוף שברנו את הכוח הזה שם. סג"מ עמוס רוזנטל, הסמ"פ, פעל לכיוון הבונקרים. האויב גילה התנגדות חזקה מאד, אך בהמשך המצרים הבינו שאין להם שום סיכוי.

אני בטוח שהיחידה (סיירת שקד) פעלה בצורה יוצאת מן הכלל, חד משמעית אני אומר את זה ומסתכל גם על התוצאה של הנפגעים. כי לחימה נכונה זה גם מה התוצאה בסוף. הכוח של מזרחי יחד עם רמי מתן, מ"פ הטנקים הנהדר, עשו עבודה נהדרת, הייתה לנו גם פלוגת צוערים. מה שראיתי מהתצפית, זה היה המקום הכי גבוה, דיווחתי כמג"ד הסיירת למח"ט אמנון רשף שאת יחידה 88 ('דב לבן') שוחטים. הם לא נכנסים לתעלות, ויורים עליהם כל הזמן טילים והם נפגעים.

אמרתי לו, חייבים לקחת כוח ולרוץ לשם. והוא באמת שלח אותנו בשעה 15:30, את הפלוגה של הצוערים של בה"ד 1 עם רס"ן איציק זמיר, ואני הצטרפתי אליהם. נכנסנו לתעלות ואז השחיטה הזאת הופסקה. אחרי המלחמה פגשתי את המג"ד, קיבוצניק מכפר מנחם, יוסל'ה יודביץ' והוא אמר לי: "אתם הצלתם אותנו". היו לו 16 הרוגים בטרוף הזה. אחרינו בהמשך, נכנס גם הכוח של שמוליק ארד.

לקראת ערב כבשנו את המוצב, שהיה מלא בגופות של חיילים מצריים. אני חושב שהקרב הזה, היה מאד משמעותי ומשפיע בלחימה של 'שקד'. היו מספר יתרונות בקרב. ראשית זה היה לאור יום. ראית מי נגד מי. בליל הצליחה, חושך מוחלט, יורים עליך מכל הכיוונים, אתה אפילו לא יודע מאיפה זה בא לך, הקושי שלך להשפיע הוא אפס. לעומת למחרת שאתה נלחם או בבית המשאבות או למעלה, אז אתה שולט בעניינים. שנית, באנו מאחור והפתעתנו אותם ויכולנו לנצל נכון גם ארטילריה וגם טנקים. כל הדברים האלה היו בתאום מסודר, אף על פי שזה נעשה תוך כדי תנועה.