רס”ן בדימוס דידה מנקין 679

לוחם השריון שקם לתחייה

במהלך הפריצה הקשה לסוריה בציר אמריקה ביום חמישי 11/10/73 הייתי סגנו של עמוס בן דוד ז"ל. פרצנו עם 11 טנקים וחזרתי לתאג"ד (תחנת איסוף גדודית) בקונייטרה עם 3, כשעל הטנק שלי מחולצים מטנק עמוס הנהג מגידו והתותחן הפצוע שוורץ, הרופא החטיבתי ד"ר אליצור חזני מ 179 אמר לי: יש לי פה פצוע יותר קשה, כשנגמור לטפל בו נעבור לשלך, בינתיים חובש התחיל לבדוק אותו ואני רואה ושומע אותם מדברים על הפצוע הקשה שאין לו דופק ואין אפשרות לעשות לו עירוי ביד.

הפתרון שהרופא נתן וגם הצליח ,עירוי ברגל, וכך חזר לו הדופק, התאג"ד היה ממוקם באורוות סוסים שניקו אותה לצורך העניין, בכניסה היה מעין מערך מיון ועל אלונקות שכבו פצועים והרוגים, קצין הפינוי יוסי גנשר ז"ל מקיבוץ עמיר עובר על האלונקות ומזהה את חברו מהקיבוץ מנחם שפירא שנראה כמו מת, הוא התכופף לכיוון ראשו ושמע אוושה, קרא לחובש ואמר לו: הוא עדיין חי, קחו אותו לרופא שינסה להציל אותו, מצבו היה קשה מאד, הזמינו מסוק לחלץ אותו, במהלך הטיסה מצבו התדרדר, המסוק נחת ליד מחנה גיבור, סימני החיים חזרו והמשיכו בטיסה לרמב"ם, הם קיבלו הודעה ששם עמוס מאד ושימשיכו לעפולה, מנחם שכב מספר ימים ללא הכרה, כשהתעורר עבר שיקום ארוך בבי"ח כרמל תוך המשך טיפולים ב-רמב"ם, ואז נודע לו שאחיו אביהוא שהיה קצין חרמ"ש נפצע בדרום ולאביו היה צורך לבקר 2 פצועים במקביל.

מנחם שפירא הוא איש רב פעלים, יליד 47 כשהיה בן שנה התחוללה מלחמת השחרור וקיבוץ עמיר פונה לחדרה, בגיל 14 אימו יוכבד נפטרה ואביו פנחס גידל את שלושת הילדים, תוך עזרה רבה של דודתו שרה שהגיעה מליטא ולא היה לה ילדים, כך שטיפלה בילדי שפירא כאילו היו בניה. מנחם אהב נושאים טכניים, הייתה לו גישה למכונות ולימודי ביולגיה . לאחר כיתה י"ב עבר מיונים לקורס טיס, משם הודח עקב בעיות רפואיות, הציעו לו לעבור לשריון והוא הסכים מיד בגלל אהבתו לנושאים טכניים (הטנק: חיה כבדה עם הרבה מכלולים). מנחם גויס לחטיבה7 גדוד82 והגיע לשם לפני סיום הטירונות , עבר מקצועות בג'וליס כתותחן בטנק צנטוריון. במלחמת ששת הימים הגיע בלחימה עד תעלת סואץ, שבסיומה עבר קורס מפקדי טנקים כחניך מצטיין, בהמשך עבר קורס קציני שריון ועלה לעלייקה ברמת הגולן.

ב 72 עבר קורס מפקדי פלוגות והגיע לחטיבה179 כשפרצה מלחמת יו"כ הגיע לפילון, לא היו שם טנקים, הם נלקחו ע"י חטיבה7, הסיעו אותם למחנה נפתלי, מנחם ארגן4 טנקים עם חברו גלילי, הם עברו את טבריה ונסעו לכיוון גשר אריק, שם הודיעו לו שהוא חובר לגדוד סיור134. בפריצה לסוריה מנחם חטף טיל סאגר בכיפת המפקד וכמעט מת.