יום שישי בבוקר השעה 10 לערך, עמדת יירוט 119 לא בכוננות, כי לנו צוות ברפידים בכוננות. נשארנו צוות מצומצם שחצי ממנו ואני ביניהם צריך לצאת הביתה. אני עם הקיטבג ומדי א', מתכוון לצאת, שומע לפתע ברמקול, אין יציאות.. בערך ב-11 מגיע הקצין חימוש יהודה אלון עם הווספה ומדבר על מלחמה ולחמש את כל המטוסים בתצורת יירוט-טילים. זה נשמע לנו עוד כוננות טריוויאלית.. בצהריים נשמעים דיבורים על גיוס מילואים.

גמרתי לעבוד בליל כיפור לתוך הצום, הלכתי ברגל לבית הכנסת, מרחק כ-2 קילומטר. בתום התפילה אמרתי לעצמי אעבור דרך מועדון הטייסת, אני פוגש עשרות חיילים וכ-20 מילואימניקים - המועדון פתוח ואחלה חפלה של אוכל שנלקח מהמטבח ומוזיקה.

שהיתי מספר דקות במחזה שהיה למורת רוחי כחיל דתי ושצם. למחרת על הבוקר ניתנה הוראה לחמש את כל המטוסים בתצורת הפצצה עם פצצות מצרר.. שלא העזו להשתמש בהם עד אז... הדת"ק כבר היה מוצף בחיילי מילואים ואנשי דרג ב' שבאו לעזור, אנשי קבע שהוזנקו מהבתים... טרקטורים מובילי פצצות בערך בשעה 12 המטוסים היו חמושים בפצצות, ולא חתומים סופית.. נודע לנו שכמעט כל חיל האוויר על תצורת הפצצה כולל מיראז'ים.

לפתע הלחץ לסיום הכנת המטוסים ירד, ההמולה ירדה... והחברה הבינו שחלה רגיעה... ואז ברבע ל-2 נשמעו סירנות בכל הבסיס, בכל הדתקים, טייסים הגיעו עם כל מיני רכבים וקטנועים ורצו אחוזי אמוק לעבר המטוסים ברמקול צעקו להוריד כמה שיותר פצצות להעמיס טיל אחד או 2, ולהזניק את המטוסים... פצצות עם מרעומים מובטחים הורדו מהמטוסים, תוך כדי טייסים נכנסו למטוסים ובקשו להניע, כשהמכונאים מניעים ומזניקים אותם עם חלק מהפצצות ומעט טילים, בערך ב2 ורבע כל 4 המטוסים הוזנקו, חלק עם פצצות של הספקנו להוריד ושיושלחו בים עם טיל דקר אחד או 2 ו2 טילי ספארו שהיו במטוסים עוד כשחמשו את המטוסים... כל החלה המלחמה בחיל האוויר בתל נוף.