מלחמה קשורה לעתים קרובות למעשי חוסר אנוכיות וגבורה, כאשר חיילים נותנים הכל למען מטרה גדולה מהם.

אני הייתי בין מקימי גדוד 75 אשר היה שייך לחטיבה 7. תקופתי בשירות הצבאי, הייתה במשך שנתיים לערך עת הועברתי לבנית הגדוד. הגעתי למסקנה שאמת נחרצת קבורה מתחת לפני השטח. בניגוד למה שנהוג לחשוב, גיליתי בתוכי אנוכיות עמוקה שנבעה מתוך צורך והישרדות בסביבה המאתגרת שהתמודדנו איתה.

מאחר וחטיבה 7 הייתה חטיבה מטכלית, כלומר שהיא הייתה מבצעת כל לחימה בהוראת המטכ"ל. בתקופה זו הבסיס של הגדוד שלנו היה "מחנה נתן" בבאר שבע. משם יצאנו לכל מקום שהורו לנו.

ביום חמישי 4.10.73 בשעות הבוקר, קבלנו התראה לכוננות. האמת שהינו בטוחים שזה קורה לפני כל החגים בדרך כלל. אולם למוחרת היום הכוננות תבוטל ואנו נצא הבייתה לקראת יום הכיפורים אך לשוא.

ביום שישי 5.10.73 – החל משעות הבוקר קיבלנו הוראה להתחיל להכין את השיירה של כלי הרכב וכל ההכנות הכרוכות בכך. לכן התחלנו לארגן את הרכבים ולהעמיס עליהם את מה שצריך. נשקים, תחמושת, חלפים, דלק, סולר, מזון ועוד. לקראת הצוהריים, העמדנו בשיירה את הרכבים העמוסים והמתנו להמשך קבלת ההוראות.

בשעה 15.30 קבלנו הוראה להתחיל לנוע לעבר רמת הגולן. השיירה שמנתה כעשרים כלי רכב. התחלתי לארגן את הנהגים והמלווים בכל רכב. בהמשך אני התחלתי להוביל את השיירה בעזרת ג'יפ אשר הוביל. חבר שלי ישב על נ.נ מאחורי השירה ובידינו היו מכשירי קשר. התחלנו לצאת מהבסיס לקראת השעה 16.00. לאחר כשעה וחצי היגענו לצומת "כנות". שם החלו חרדים לזרוק עלינו אבנים. היה ברור לי שהם אינם מודעים למצב ששורר כבר עתה. הנסיעה הייתה במהירות מאד נמוכה, במידה ולרכב כל שהוא הייתה בעיה והוא נעצר בהמשך הדרך. אזי כל השיירה הייתה עוצרת ומסייעת לרכב התקוע.

הנסיעה ארכה כ-18 שעות, והסתיימה בשעה 10.00 בבוקר לערך, עת הגענו לבסיס ב"מחנה ירדן". התחלנו להתארגן, בבסיס. אולם כמונו הגיעו די הרבה אנשי מילואים, שכפי הנראה קיבלו הודעה והגיעו בעזרת רכבם. היו המון לחצים במחנה, מאחר והגיעו מאות חיילים ולא רק מחיילי החטיבה. אלא מכלל יחידות הצבא.

לקראת שעה 12.30 קבלנו הודעה שכל הקצינים יגיעו בשעה 13.30 לשמוע את שיחת המח"ט של החטיבה "אביגדור יאנוש בן-גל". התברר שכל האולמות שהיו במחנה, היו נעולים ועל כן הישיבה נערכה בשטח פתוח בתוך הבסיס. הישיבה התנהלה בזמן ולאחר כ-10 דקות. הופיעו 2 מטוסים סורים אשר טסו מעל ראשנו ונעלמו לאחר מספר דקות. מיד הורה המח"ט יאנוש. "כולם לעלות לטנקים מיד". כל החיילים והמפקדים נעו במהירות לעבר הטנקים והחלו בתזוזה לעבר השטחים.

המלחמה החלה, ברמת הגולן. חטיבה 188 הייתה חטיבה סדירה, אשר במהלך כל התקופה הם שריינו את כל הגבול הסורי.