N12

הזיכרון שלי מלחמת יום הכיפורים

חזרה

דוד קימה

חיל השריון
חטיבה 205
ללא קרב ספציפי

ליל יום הכיפורים אני צעיר בן שמונה עשרה עם תאריך גיוס לסוף נובמבר 1973 אני ישן בבית הורי בשכונת הקטמונים בירושלים וחולם שאני עומד מחוץ הבית על הכביש הסמוך עם מסמך מסויים ומנפנף בו בכדי לעצור רכב מסויים. ואז עוצרת לידי מכונית חיפושית בצבע כתום ומסיעה אותי לשכונת המושבה הגרמנית בירושלים ושם אני רואה אוטובוסים חונים והרבה חיילים מטפסים אליהם כך מסתיים החלום.

למחרת בצוהרי יום כיפור הופיע אדם בדלת שחיפש את אחי עובדיה עם צו שמונה ביד. עובדיה אחי בחר לישון בלילה הזה בשכונת המושבה הגרמנית אצל קרובי משפחה יחד עם אשתו שהיתה בהיריון ראשון לאחר עשר חודשים מיום נישואיהם. מבלי לחשוב הרבה יצאתי עם הצו שמונה ועליתי לכביש הסמוך לבית בכדי להתחיל בצעידה לכוון מקום המצאו בכדי למסור לו את הצו.

תוך כדי שאני מנפנף איתו ולפתע עוצרת לידי חיפושית כתומה הנהג הבין שמה שיש לי ביד זה צו שמונה ושואל אותי לאן פני מועדות. בקשתי שיסיע אותי למושבה הגרמנית בכדי שאוכל למסור את הצו לאח שלי וכך היה הוא הוריד אותי שם ושם ראיתי תכונה גדולה של חיילים שרצים לתוך האוטובוסים שחונים במקום. מצאתי את עובדיה ומסרתי לו את הצו הוא קיבל את הצו וראיתי את המתח בפניו. אשתו הייתה לידו ואז הוא ביקש ממני - תשמור על פרלה. הוא אמר ופנה לעבר האוטובוס שחיכה לו וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אחי.