דודה שלי מיכל הייתה החברה של משה חגאמה מאשקלון. אני אחחיינית שלה - היא הייתה חיילת ברפידים, אני הייתי בת חמש. סבתא שלי טיפלה בי. הזמינו אמבולס עם רופא ואחות כדי לספר לה שמשה נפטר. הם אהבו וכולם חשבו שזה יגמר בחתונה.

סבא וסבתא שלי חיכו למיכל שהייתה חיילת כדי לבשר לה את הבשורה המרה - מהלחץ סבא וסבתא שלי שכחו להוציא אותי מהחדר - רגע הבשורה לא ישכח מעולם. דודה שלי מיכל התעלפה היו צעקות ובכי - מחזה מזעזע. מיכל דודתי עדיין בקשר עם המשפחה שלו.