אבא שלי, שלמה וקסברג, היה במילואים בעת מלחמת יום כיפור. הוא היה בצנחנים ולא באזור סיני פלוגה ט' הוא היה הרבה זמן במילואים בעת שהייתי בת שנה. הוא תמיד סיפר שהוא מצטער שאיבד את המצלמה שלקח איתו במעבר לסיני בגלל שבמצלמה היו תמונות שצילם ביום הולדת שנה שלי. יש לנו כעשרה מכתבים שרשם לנו בעת שהותו בסיני.

הוא תמיד ביקש שירשמו לו הרבה מכתבים ובכל מכתב רשם שלא מגיעים כמעט מכתבים כנראה בגלל הדואר, קורה שמגיעים בסופו של דבר מס' מכתבים ביחד כעבור חודש. כתב שמבחינה צבאית הם בסדר ומבחינה אישית מאוד מתגעגע. אבא שלי לא מדבר הרבה ולא כותב הרבה, כשקראתי כעת את המכתבים ראיתי שרשם שהוא מרגיש בדידות וגעגועים, זזה בין הפעמים היחידות שהוא מבקש משהו והיה מאוד מרגש לקרוא זאת. שהוא לא יודעת מתי תהיה חופשה ושלמזלו זכה פעם בהגרלה ונתנו לו להתקשר הביתה.

הוא לא רשם היכן הוא נמצא אף פעם. הוא רק רשם פעם אחת שהוא רחוק מאוד. אם יש אנשים ששירתו איתו ביחידה ט' בצנחנים אשמח שיצרו איתו קשר. הוא תמיד שלח ד"ש מחבריו ששירתו איתו במילואים באותה תקופה והיה איתם בקשר תמיד כל השנים. שמחה שאתם מנציחים תקופה זו.