ואף אחד לא מחייך, וכולם סביב עצובים.

הייתי בן 7 כשפרצה מלחמת יום כיפור. ילד קטן, שקצת מרגיש גדול, וקצת מבין, והרבה לא, ועדיין 50 שנה אחר כך, חקוקים בי המון זיכרונות מאותה המלחמה.

מאז ומתמיד היה יום כיפור חג כייפי לנו הילדים, חיכיתי לו כל שנה. אין בית ספר, אפשר היה "לישון על הכביש כי אין מכוניות" כמו שנהגנו להגיד, יכולנו לרכב על אופניים וגלגליות בבטחה, היינו מראים אחד לשני את הלשון, שאם הייתה היא לבנה, היה זה סימן שאתה צם כמו המבוגרים. ובעוד שאנו הילדים נהגנו לחגוג את החג בהנאה והתרגשות, היו הגדולים עסוקים בקדושת החג ומנהגיו.

בסביבה שלי לפחות, בשנות ה-70, לא נטו יותר מדי להתעסק עם רגשות. וכמובן שגם לא טרחו להסביר לנו הילדים דברים, כי בסך הכל, היינו ילדים קטנים, ומה אנחנו כבר מבינים? להפך, על מנת להגן עלינו, הייתה נטייה דווקא להסתיר מאיתנו דברים לא נעימים. והתקופה ההיא הייתה אכן מאד לא נעימה.

ואף אחד לא מחייך, וכולם סביב עצובים.

יום שבת של כיפור, התעוררנו ליום משחקים שהיה אמור להיות כייפי. אחי ואני נשארנו לבד אצל דודים שלנו בלי הוריי, אמא שלנו הייתה בהריון מתקדם, ואבא היה איתה היכן שהוא, לא ידענו בדיוק איפה.

כמובן שלא הסבירו לנו כלום - דודים שלי באותו צוהריים של שבת היו עסוקים בדברים של "גדולים", אבל את הפחד בעניים שלהם ראיתי גם ראיתי, והרגשתי ועוד איך שהרגשתי.

עד היום אני לא אשכח את המבט המפוחד של דודה שלי אונדריי ז"ל, כשבאותה שבת שהייתה חמה, עמדה במרפסת מבוהלת ליד בעלה, הדוד מוני, שישב ליד השולחן, ושניהם צמודים לרדיו ומקשיבים באדיקות לקריין שדקלם כל מני צירופיי מילים לא ברורות וחסרות משמעות.

שאלתי, מה קרה? ונעניתי שמחכים למשמעה של סיסמא, שאם תוקרא על ידי אותו קריין, יצטרך דוד שלי מוני ללכת לצבא. ובכן לא התרגשתי במיוחד, שכן "צבא" באותם שנים היה דבר שבשגרה של כולנו. נולדנו לתוך כך שכל הגברים הולכים למילואים מדי פעם, ראינו כל הזמן חיילים עם נשקים ברחובות, מכוניות צבאיות, נגמ"שים, ובכלל גדלנו על צבא, גבורה ומיתוסים צבאיים.

את מה שלא הסבירו לי באותו יום, זה שפרצה זה עתה מלחמה קשה.

ובכלל, מה זה המושג הזה "מלחמה"? זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי, פעם ראשונה שחוויתי באופן זה או אחר מלחמה - ידעתי בגדול ממה ששמעתי סביבי שזה אנחנו היהודים נגד הערבים, אבל לא ממש הבנתי מה זה אומר.

בעיניו של ילד שלא ממש הסבירו לו, ולכן גם לא ממש מבין, היו למלחמה אפילו המון צדדים משעשעים.

מאד אהבתי מכוניות בתור ילד, וממש התלהבתי לראות את כל פנסי המכוניות פתאום יום אחד צבועים בצבע כחול.