הייתי שמיניסטית במהלך המלחמה.

לימודים כמובן, לא התקיימו. המורים גוייסו.

התנדבנו חבריי ואני לחלוקת דואר בעירנו, רמת גן. החווייה היתה קשה. בפתחי הבניינים המתינו לנו האמהות. אמהותיהם של הלוחמים שציפו בכיליון עיניים לקבלת אות חיים מהבנים, בדמות מכתב.

שמחת האמהות שזכו לכך, זכורה לי עד היום, אך יותר מכך, אני נושאת עימי את היגון, הכאב והאכזבה של אלה שאיכזבתי אותן, שלא היה בידי מכתב מהבן.

כך יום יום במשך המלחמה כולה.

שנה איומה.