לפני חודשיים פתחנו את תיבת המכתבים שיפה שמרה ומצאנו בה את כל המכתבים ששלחנו האחת לשני, וביניהם אוצר - התמונה המצורפת ומכתב שזה הטקסט שלו:

היי יפתי, היום התעוררתי קצת פסימיסט אף על פי שאתמול התקלחתי וצלצלתי הביתה היות ומה שחיכה לי לאחר מכן, שלא נדע. החיים בימים אלו ממש טרופים, יום רודף יום, אני חיי במערבולת הזמן הסופי….. אתמול היינו בקיבוץ גונן והרבצנו מקלחת ראשונה לאחר 9 ימים והיה חלומי. התרחצתי באחד הבתים והילד שלהם, שמו ''אורי'' נתן לי במתנה ציור. אורי בכיתה א'. היה מאוד מרגש לראות אנשים וילדים… הייתי מאוד מעוניין ליצור קשר עם המשפחה היקרה - להודות לה על שאירחה אותי למקלחת. ובמיוחד לאורי, הילד שצייר את הציור.

בתיבה היה מכתב נוסף (מצורף) מאוד נוגע ללב שנשלח לחיילים במלחמה ואני זכיתי לקבלו. לצערי מכיוון שאבד זיכרוני, לא חזרתי אל הכותב, ניצן סורפין ממושב רם-און ד.נ. מגידו. לא מזמן, לאחר חיפושים ובעזרת אחיו, הגענו לחסיד ניצן, שגר היום בארה"ב. הודתי לו בהתנצלות על האיחור ביצירת הקשר איתו. הוא התרגש מאוד, כמונו. ניצן חזר בתשובה ובעל עסק לאלקטרוניקה בניו-יורק.