לאחר שחצינו את התעלה והתקדמנו (גדוד 142) לעבר שדה התעופה דאר סוור, כ-4 טנקים פרסו זחלים על מסילת הרכבת שקישרה את העיר סואץ עם איסמעיליה. הטנק שלי לא פרס זחל והיה תקין. הטנק של דוד שליט היה בין הטנקים שפרסו זחל. הוא חיפש לעצמו טנק אחר ומצא את הטנק שלי. אני הייתי טען קשר, והנהג היה משה מורנו.

שליט הוריד את המט"ק ואת התותחן והעלה במקומו את התותחן שלו עמי שכטר. יצאנו עם שאריות הטנקים לכיבוש מתחם ערל. הצטרף אלינו קצין סיוע ארטילרי שישב על פתח תא הטען וירה עם העוזי שלו על מטרות תוך כדי הסתערות. דוד שליט עמד בתא המפקד כשהוא נותן פקודות אש לתותחן שהיה תותחן על חלל ופגע בהרבה טנקים. אני תפעלתי התותח ואת המקלע מקביל.

לפתע במהלך ההסתערות נוצר שרוול בקנה של המקביל והתחלתי לבצע החלפת קנה. בתוך הבלאגן הזה לפתע אני מבחין בדוד שליט כשהוא צונח למצב ישיבה בכסא המפקד המונמך והלסת השמאלית שלו קרועה ופגועה. דם רב ניגר ושיניים מפיו נפלו עליו ולתוך סל התרמילים. בידיים משומנות ומלוכלכות בפיח ושמן פתחתי איכשהוא את עטיפת הניילון של התחבושת האישית שלי, הורדתי לשליט את כובע הוי אר סי, ועם התחבושת הרמתי את הלחי השמוטה ואיחדתי אותה.

בינתיים העברתי בקשר על כך ששליט פצוע ואנחנו מבצעים פינוי לאחור. הורדנו את דוד שליט בתאג"ד. כאשר עזבנו את התאג"ד כל המתחם חטף הפגזה ארטלרית והתקפה של מיגים. חששתי שדוד שליט ייפגע. מאחר ושוב היינו ללא מ"פ הצטרף לטנק שלנו מ"פ אחר, ישראל גולדשטיין, ועימו נשארנו ביחד מאותו הרגע ועד היום למעשה.

בעת החופשה הראשונה שקיבלתי טסתי מפאיד לנתב"ג ואחותי חיכתה לי בשדה התעופה. אמרתי לה לקחת אותי לתל השומר על מנת לבקר את דוד שליט. כשראיתי את דוד שליט הוא כבר היה אחרי ניתוח כשכל הלחי שלו מטופלת. צינורית היתה תקועה בפיו. דוד בכה מהתרגשות כשראה אותי. מרוב התרגשות גם אני בכיתי. אחוות לוחמים.

לקראת סיום המלחמה ופיזור הגדוד דוד שליט הגיע למסדר הסיום שנערך במתלה בסיני. שמחתי לראות שהרופאים בתל השומר עשו עבודת שיקום טובה. מצרף תמונה שלנו ממעמד זה. לימים חיפשתי את דוד שליט ולא מצאתי אותו. אחר כך נודע לי שדוד שליט שהיה עורך דין במקצועו נהרג בתאונת דרכים בארה"ב. יהי זכרו ברוך. כאן המקום לציין לצערי שגם הנהג שלנו משה מורנו כבר לא איתנו, הוא נפטר בישראל לפני מספר שנים. יהא זכרו ברוך.