ילדה בת 12 ביום הכי חשוב וקדוש בעיני הוריי. צילצול טלפון שניתק את הדממה. להרים או לא להרים שאלתי את אחותי הגדולה. להרים. מה יכול להיות... היא פסקה. עליתי על שרפרף קטן והושטתי עמוק מעל המקרר אמקור שם ישב הטלפון. אחי הבכור שהיה במילואים על הקו אמר פסק: "תרוצי לביהכ תודיעי לברטו שפרצה מלחמה" וסגר.

רצתי אחוזת משימה להודיע לאחי ברטו את ההודעה, המסר, הפקודה... הוא בין כל המתפללים הכי גבוה והכי בולט עם שיער צהוב. כולם מכוסים תליטות ושרים אל נורא עלילה, עשה לנו מחילה בשעת הנעילה...

וזהו מכאן הוא רץ לבש מדים, נישק את אמא ואת אישתו ובנו בן ה-10, וביקש מאמא שתשמור על יפה ועל מישל. חודש ימים עבר, כתבנו וכתבנו ואין תשובה. קציני העיר התחלפו ואותה תשובה. אם לא הודיעו לכם סימן שהכל בסדר.

חודש ושבוע אחרי פרוץ המלחמה קיבלנו את הבשורה המרה והאיומה, משנה החיים. אחי נפל בקרב הבלימה ביום הראשון למלחמה באור שני, אחרי שהשמיד לא מעט טנקים סורים, ככה סיפרו לנו מי שלחמו לצידו. ילדה בת 12 שעולמה מתהפך עם ריסוק של כל המשפחה, כי לא ידעה איך להכיל את השבר... ואוספת חלקי חלקים כל יום עם געגוע ודמעות. הכאב חד ומחניק.