הזיכרון שלי מתחיל בגיוס למילואים בשבת ה06/10/73.

נפגשים בג'וליס עם החברים מהסוללה, רוב הסגל בוגרי מלחמת ההתשה, והחיילים ברובם חיילים עולים חדשים שעברו שרות צבאי קצר, ללא שום ניסיון קרב. עברנו איתם אימון גדודי אחד כשנה קודם.

הסגל הכיר האחד את השני מתקופת ההתשה בה לחמנו יחד. אבל לא הכרנו את החיילים איתם יצאנו למלחמה. במפגש בג'וליס צחקנו בנינו שאם נתעכב עד שנקבל ציוד ותותחים אנו נפספס את המלחמה היא תסתיים עד שנגיע.

לא הערכנו ולא ידענו מה המצב האמיתי בחזית.

רק ביום שלישי שהוא היום הרביעי של המלחמה הגענו לפריסה הראשונה שהיתה בקרבת המחנה טסה. אנו מכירים את סיני לא הבנו למה אנחנו פרוסים כל כך רחוק מהתעלה.
הפגזים שלנו לא יעברו את התעלה אין לנו טווח כזה. ורק שראינו על המפה מהם המטרות שלנו ומקומם הבנו שהמצב לא כמו שחשבנו.

עוד באותו יום ספגנו התקפת מטוסים.

עם כל ניסיון הלחימה שלי בהתשה שהיתה רצופה באש תותחים ומקלעים 24/7 . מעולם לא הותקפנו ע"י מטוסים. הסתכלתי על הצוות שלי הם היו בהלם.

הבנתי שאני הולך להיות גננת תפסתי כל אחד ביד והעברתי אותו למקום מסתור וחוזר לקחת את השני והשלישי לאורך ימי הלחימה החיילים האלה למדו מה עושים, ועם הצוות הזה חציתי את התעלה והגענו לסביב העיר סואץ ולקחנו חלק בכיתור הארמיה השלישית