ביום כיפור, 5.10.1973, בשעה 10:00 בבוקר, אחד מהטנקים בפלוגה לא הניע והיה צורך דחוף להחליף מנוע, קיבלנו הוראה לבצע את העבודה בטנק למרות יום הכיפור. ביושבים עם מפקד המחלקה, סג״ן אלון אילת, סיכמנו שאם עובדים אז שוברים את הצום.

בשעה 10:00 בבוקר אכלנו שקדי מרק, בשעה 14:00, בהפתעה, נחתו עשרות מטרים מאיתנו פגזים. באופן טבעי נכנסנו לתוך הבונקר, הטנקים שהיו כשרים יצאו להלחם מול הכוחות המצריים ואנחנו שמענו בקשר שלמעשה מרבית הטנקים נפגעו, והבנו שהמצרים מרחק של מאות מטרים מאיתנו וכבר דיברנו על נפילה בשבי או שצריך להלחם כי לא האמנו שהמצרים ישאירו אותנו בחיים.

בעודנו מתלבטים הגיע לבונקר טנק שעליו פיקד המג"ד שלנו שאול שליו ובצעקה אמר לנו "תעלו על הטנק", ולמעשה עלינו על הטנק כל אנשי החוליה הטכנית. אחזנו בדפנות הצריח וכך למעשה ניצלו חיינו בזכות המג"ד.

בלילה, לאחר פעילות שלא נתונה לפרסום, חברי הטוב כרמל ארוילי נפגע מירי ונהרג. והגרוע מכל, בהמשך קיבלתי את הידיעה שאלון אילת שב-10:00 בבוקר אכלנו יחד שקדי מרק, אף הוא נהרג בקרבות הבלימה מול המצרים.

המג"ד שלנו, שאול שליו, באופן הירואי הציל אותי ואת חברי לחוליה הטכנית ממוות בטוח מול המצרים שבהמשך כבשו את הבונקר שבו היינו.

הרבה יותר מהר ממה שחשבתי, הצטרפתי לכוחות המילואים עם אריק שרון ויחד איתו צלחתי את התעלה. הקפנו את הארמיה המצרית, וללא ספק שמענו מכל מקום את קולות הניצחון.

תקופה זו, שראיתי גופות של חבריי הטובים, חישלה אותי ואפשרה לי לעשות שירות משמעותי של 30 שנה, כחוקר וקצין בכיר במשטרת מחוז ירושלים.

נזכור ולא נשכח, יהי זכרם ברוך.