מצאתי עצמי בפתיחת המלחמה כקצין ארטילריה צעיר, בן 20, קת"ק שהוצב בערב של 5.10 בסיוע למחלקת חיילים מגדוד 13 בגולני, בעמדת התצפית במוצב 104,

ברגע שהשלווה הפכה לתופת והחלה המלחמה על שרידות המוצב (מהבודדים שהצליח להחזיק מעמד), משתמש במרגמה 81 מ"מ לירי קרוב, כולל ב"אש על כוחותינו" במאבק כנגד מאות לוחמי אויב שהגיעו לגדרות.

ואחרי נסיגת הסורים- הצטרפתי לסוללה ג' בגדוד 55 ועימה המשכתי להילחם ברמה"ג ובסיני והגענו עד לאיסמעלייה שמעבר לתעלה.

יש סיפורי קרבות בשפע- ולא בהם אשתף, בחרתי דווקא ב"מבט הלוחם" בשלושה עמודים מתוך מכתב שמצאתי בשידה ליד מיטת אמי לאחר מותה, קראתי ובכיתי.

לא זכרתי מתי אספתי את תעצומות הנפש לקראת סוף הקרבות לתאר את משמעות הלוחם.

בטוח שרבים מחבריי הלוחמים יזדהו עם הכתוב, מוזמנים לקרוא ולהתייחס, אני ב adamid@inter.net.il