N12

הזיכרון שלי מלחמת יום הכיפורים

חזרה

אסתר מורנל

עורף

בקיץ 73 התהלכתי עם תחושת בטן קשה מאד, הרגשתי אסון כבד מתקרב.

פעמיים כתבתי על כך ביומן שלי.

הרגשת החרדה לא עזבה אותי, לכן החלטתי שוב לצום. כשעלית ארצה. החלטתי לא לצום יותר, כי אני בארץ וכולם יהודים.

שבועיים לפני המלחמה חלמתי, שסריה ומצרים תוקפים מופציצים אותנו במטוסים, ולי יש רק מטקה לשמור על הילדים בירידה למקלט. הייתי גננת.

לא סיפרתי לאיש, כי הייצי בטוחה שיקבעו שנטרפה דעתי. בערב יום כיפור הייתי אחוזת אימה.

ב 10.45 התעוררתי מחלום, שאנחנו טסים ברכבת ללא קירות, ונאחזים בכמה עמודים סביב הקרון, ורמקול מודיע: הממשלה מתחייבת על השתלת ידיים ורגליים. הבנתי. שהיום זה היום. אבל של מה????

הסתובבתי בקיבוץ מבוהלת, לא ראיתי איש. בשעה 14 הדלקתי רדיו, והקרין הודיע על פריצת המלחמה. גם דרום וגם ברמת הגולן.

הרגשתי אחריות עצומה על כתפי, לדאוג ל 6 פעוטים צעירים, שאבותיהם גויסו למלחמה, אמהות דואגת, קהילה דואגת, ארץ דואגת. העבודה עם הילדים נתנה לי כוח להתמודד עם החרדה האישית שלי.

N12
יומן מלחמה
פרויקט של מחלקת DATA12 | עורכת: אלינור צוקרמן | תחקיר: שירה אבדר | מערכת: רותם גרוסמן, ים גת, יונתן סוחר | ייעוץ לשוני: אור שפירא | מנהלת מוצר: גוון מירצקי דנינו | ארטדיירקשן ועיצוב: סטודיו mako, מקס שפירו, אריה קופרשמידט, דנה ארבל | אפיון: מיטל חורגין צרפתי
תודה מיוחדת לד"ר יהודה בלנגה מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן ולמיזם ההנצחה "גלעד-לזכרם" - חברת תבונה תעשיות תוכנה בע"מ | תמונות: ארכיון צה"ל, לע"מ אוסף התצלומים הלאומי, באדיבות המצולמים ורויטרס
Developed by Rabbi