במלחמת יום כיפור גוייסתי למלחמה כבר ביומה הראשון.

חייל מילואים נהג בתובלה.

התפקיד שלנו היה להעביר לחיילים תחמושת, אוכל ציוד בסיסי ומכתבים. הגענו עד לתעלת סואץ.

במהלך הנסיעה נקלענו לא אחת לאש אויב כבדה. במרבית המקרים ירדנו מהמשאית חיפשנו מחסה מאולתר בצידי הכביש וחיכינו עד סיום ההפגזה.

באחת הנסיעות היתה הפגזה כבדה שנמשכה הרבה מאד זמן והמפקד אמר שלא ניתן להמשיך ולחכות וחייבים להמשיך בנסעיה, המפקד אמר שמי שהגורל שלו לחיות, יחיה ויגיע לבסיס.

כולנו עלינו למשאיות וכולנו הגענו לבסיס. הגעתי במלחמה עד לתעלת סואץ. כאשר חיילי צה"ל חצו את התעלה נדרש היה להעביר להם ציוד ונשק.

נבנה גשר גלילים. המפקד שלי קרא לי ואמר לי לחצות את הגשר עם המשאית , כאשר המשאית מלאה בציוד ותחמושת. הנהיגה היתה לא קלה, אבל חציתי לצד השני.

ראיתי משאית שנפלה מהגשר, אבל הנהג הצליח לקפוץ ממנה ולהינצל. היה לי חשוב לגעת במים של תעלת סואץ, לגעת במים שכל כך הרבה חיילים לא זכו לראות ולא זכו לגעת בהם.

שירתתי במילואים כ 5 חודשים כמהג תובלה בנסיעות לאורכה של גזרת סיני. המלחמה הזו היתה אחת המלחמות הקשות בהן השתתפתי.

המראות שראיתי במהלך הנסיעות הללו לא היו קלים כלל.

אשתי מספרת שכשהגעתי הביתה באחת החופשות התפרקתי בבכי ואמרתי לה : את לא יודעת מה העיניים שלי ראו.