המלחמה שלי איתן כהן מ"מ 1 של לורה – גדוד 410

ביום שלישי 09/10/1973 ב 13:30 קיבלנו פקודה לכיבוש מכשיר. המחלקה שלי, מחלקה 1: טנק מ"מ בפיקודי, תותחן ראובן האואר, טען קשר אבוטבול חיים, נהג ברזאני סמי.

טנק 1א' בפיקודו של יחזקאל פכר ז"ל ואנשי הצוות חיים אביטל ז"ל, חיים טלמור ז"ל ודוד קור ז"ל וטנק נוסף שסופח בתחילתו של הקרב למחלקה שלי עם צוות של בית הספר לשריון בפקודו של אפרים פרח ז"ל, ואנשי הצוות זינגרמן דב – אליהו ז"ל, יעקוסי שמואל ז"ל ואלי שגיא יבל"א.

הטנק של יחזקאל היה ללא קשר חוץ (נרקיס עלה על טנק 1א שלי ויחזקאל עלה כמפקד על הטנק של נרקיס, בגלל בעיית הקשר שהייתה לו). כל הקשר עם הטנק של יחזקאל היה באמצעות דגלים (מקלעים לא היו, דגלים כן) דבר שהתברר בדיעבד, שבתנאי קרב כיוון עם דגלים הוא בלתי אפשרי.

בהתקפה על מכשיר עלינו על הדיונה במעבר שנמצא בחלק הצפוני שלה בסוף המעבר הפלוגה התפרשה, נתקלנו באש חזקה שנורתה על ידי כוחות חי"ר שארבו לנו. בשלב זה אבד קשר העיין שלי עם הטנק של יחזקאל, הטנק נפגע וכל אנשי הצוות נהרגו.

הטנק שסופח אלי במהלך העליה על מכשיר, נפגע גם הוא במהלך הקרב המפקד, התותחן והטען קשר נהרגו, הנהג ניצל.

הטנק שלי המשיך לשטוף לכיוון דרום מערב תוך שאני יורה פגזי מעיך על אנשי חי"ר שמרוחקים ממני, אני יורה בעוזי וזורק רימונים על אנשי החי"ר שבקרבתי. תוך כדי הלחימה נורה לעברי טיל סאגר שהעיף את זרקאור הקסנון מעל הקנה, לאחר מספר דקות נורה טיל נוסף שפגע בצידו הימני של הצריח, מתחת לאוזן ההרמה, וחדר פנימה.

כובע הקשר שלי עף מראשי, אני והתותחן נפצענו כאשר התותחן ראובן האואר נפצע קשה, ידו נקטעה ופציעות רבות בגופו. הנהג עצר את הטנק ולמזלינו הירי לעברינו נחלש ולא נורה טיל נוסף.

בעזרת הטען הוצאתי את התותחן שאיבד את ההכרה, מהצריח והשכבנו אותו על הכנף השמאלית של הטנק, פקדתי על הטען להתחיל לחבוש אותו. עליתי לעמדת המפקד בכדי להורות לנהג להמשיך בתנועה לעבר התא"גד אולם נוכחתי שמערכת הקשר נפגעה, אין לי קשר עם הנהג וכך לא אוכל לכוונו.

החלטתי לשבת ליד הנהג, מחוץ לתא באופן כזה שרגל אחת בתא הנהג והרגל שניה על ה"סכין" של הטנק והתחלתי לכוון את הנהג בטפיחות על הכתף ימינה, שמאלה וטפיחה על הראש בכדי לעצור (כפי שמכוונים זחלם ).

בשלב זה הגענו למחפורת בה היינו מוגנים מכל הכיוונים.

חששתי להמשיך בנסיעה משום שראיתי טנקים מערבית לי הבנתי שאלה טנקים של פלוגת מוקדון בפיקוד אבי סימון ופחדתי שהם לא יזהו אותי ויירו עלי.

על מנת שהטנקים יזהו אותי ולא יירו לעברי חשבתי לקחת את ה"פנל נגד מטוסים" ולקשור אותו בחזית הטנק אולם אז עלתה בפני המחשבה מה יקרה עם אותקף על ידי מטוסים שלא יזהו אותי ללא הפנל הזה בסופו של דבר השארתי את הפנל נגד מטוסים על הצריח (כנראה חששתי יותר מהמטוסים).

עליתי לתא המפקד וניסיתי לבדוק האם יש לי קשר חוץ הופתעתי לגלות שקשר החוץ לא נפגע. את אבי סימון הכרתי מהלימודים באוניברסיטה חלקנו חדר אצל משפחה במשך שנה שלמה , מתוך המחפורת בה היינו, יצרתי קשר איתו ללא כל נהלי קשר לצורך חבירה "סיימון כאן איתן האם אתה מזהה אותי?"

אבי ענה לי שכן ואז אמרתי לו שאני יוצא ושלא יירה בי. לאחר שהבטיח שאכן לא יירה התחלתי לצאת עם הטנק מהמחפורת כאשר אני יושב לצד תא הנהג "רגל פה רגל שם" ועל כנף הטנק התותחן הפצוע כאשר הוא מטופל כל הזמן על ידי הטען קשר.

מאחר וידעתי את מקום המצאותו של התא"גד המשכתי בתנועה לכיוונו תוך כדי הנסיעה חלפו על פנינו מספר זלדות שיצאו לחפש נפגעים.

כאשר הגענו לתא"גד ירדתי מהטנק ושם התמוטטתי. הפינוי המהיר והטיפול המסור בתא"גד שקיבל התותחן הצילו את חייו.