שיחות שלום וטוהר הנשק בעמדתי ששלטה על כל הגזרה

ראיתי חלקי גופה שהייתה מונחת בתחתית הסוללה לצידה של עמדתי, ידו של החלל בצבצה כלפי מעלה, מראה קורע מטריד אך זוהי מלחמה. ואלה לצערנו חלק מהמראות הבלתי שיגרתים וההזויים אך בלית ברירה בולעים ומשתדלים לא להתמקד במראה הדוחה

לפתע ראיתי כלב מתקרב לעבר אותה יד של גופת המצרי היה ברור שבכוונתו לטרוף, נסיתי בצעקות ובקריאות רמות וצעקות קישטה במטרה להבריח את הכלב ולמנוע ממנו מלבצע את הטרף ההזוי שעמד לקרות

וכשאני חסר אונים ויכולות לבצע מעבר לזה, כי כל פעולה אחרת כמו עמידה או חשיפה הייתה עלולה להיות מטרת ירי של האויב ובכך לסכן את חיי ועל כן נאלצתי להיות חבוי בשוחה,

מחשבות רבות ריצדו במוחי הטרידו אותי כמו היכן צלם האנוש שלי? לאן הוא נעלם? אתה פחדן, הכלב המניאק עומד לנגוס בגופה , איך תוכל לחיות עם זה

ניסיונות שכנוע ההרגעה עצמית לא עזרו!
ההיגיון לסיכון חיי לא עמד לי!
גבר עלי הרצון של כבוד המת ולא אתן לעצמי להיות עד לטריפת אדם באשר הוא!

גמלה בליבי ההחלטה למנוע את טריפת הגופה לרדת מטה ולגרש את הכלב ולקבור את הגופה ואז עלו מחשבות איך אצליח לשכנע את הצד השני האויב שאין מדובר באקט מלחמתי אלא כבוד האדם המת מבני עמם ולא לירות לעברי ולאפשר לי לרדת למטה ולקבור את הגופה לסלק את האיום ולעבור בשלום.

האמנתי שאצליח.

היה ברור לי שאני חורג במעשיי ולא אבקש רשות ממפקדיי לבצע את זממי!

הורדתי את החגור, את החולצה, החזקתי את את חפירה המתקפל בשתי ידיי המורמות מעלה
עדכנתי בכוונתי את חברי הלוחם יעקב לוזון שהיה לצידי ואגב אנחנו אחים לנשק מאז הטירונות שאני יורד למטה,

נעמדתי תחילה על הסוללה לאט לאט החילותי לרדת כאשר לצידי חבריי מחפים וחלק קראו לי לחזור, המשכתי לרדת אט אט במדרון הסוללה

תוך כך מגרש את הכלב בצעקות, מקפיד להחזיק את ידיי מעלה ומסמן ועושה תנועות עם את החפירה בכדי לשכנע את הצופים ממולי כי מטרתי לקבור את הגופה,

הגברתי את צעדיי ואז התחלתי באמצעות את החפירה לחפור בור עמוק במהירות ואשר לתוכו הכנסתי את הגופה תוך כיסוייה המלא

באותה עת לא היו בליבי מחשבות פחד ועם סיום המשימה עליתי חזרה לעמדתי בסוללה.

שקט שרר והאירוע נשמר בתוך המחלקה מסיבות משמעתיות.

למחרת היום החלו המצרים לקרוא קריאות לעברנו, השבנו להם ונפגשנו בקריאות שלום ונפגשנו איתם בלחיצות ידיים והחלפת מזכרות וכל אחד סיפר על משפחתו.

אירוע תודות לטוהר הנשק