כמעט נהרגתי מקטיושה

סיפור המלחמה שלי מאת: רחל (קביזון) גלבגיסר

גויסתי בצו 8 ביום הראשון למלחמת יום הכיפורים. תפקידי היה אלחוטנית רדיו- הייתי אחראית על הקשר בין הג'יפ שהייתי בו לבין השיירה שעלתה לרמת הגולן.

חשוב לציין כי לא צוידנו בנשק להגנתנו, משום שמחסני הנשק היו ריקים.

דרך ארוכה עברנו עד שהגענו לרמת הגולן ביום הרביעי למלחמה. חנינו בחניון לילה בשטח מישורי בחלק הדרומי של רמת הגולן.

נסענו בשיירה ארוכה שהובילה אספקת דלק ומזון, באורות דלוקים בלילה בעלייה לרמת הגולן, מה שהביא לאיתורנו ע"י הסורים שהיו בחרמונית.

בשעה 12 בצהריים התחילה מתקפת קטיושות מכיוון החרמונית. ציפיתי להזעקה אך לא היתה כזו, ומיד התחילה מהומה נוראית.

מפקד הג'יפ פקד לרדת מיד מהג'יפ, להתרחק ממנו ולשכב על האדמה עם ידיים על הראש. נשכבתי בשדה וכל הזמן היו מטחי קטיושות עם הפסקות בין מטח למטח.

במרחק של בערך 5 מטרים ממני ראיתי רסיס של קטיושה מתגלגל לעברי וכמעט מגיע אלי, חשבתי שזה הסוף שלי! למזלי הוא נעצר ולא המשיך להתגלגל לכיווני.

מטח הקטיושות נמשך כשעה וחצי של מטחים לסירוגין. אנשים התחבאו מתחת למשאיות הדלק והמזון, אותן משאיות עלו באש והם נשרפו יחד איתן.

ריח של עשן ובשר שרוף, כיסה את המקום ונשמעו צרחות נוראיות. התחילה מהומה של בריחה ובהלה לכיוון דרום.

אני ועוד 8 בנות פונינו בקומנדקר לבית חולים פוריה, שם נבדקנו ולמחרת שוחררנו.

היתה זו חוויה קשה עבורי והכאב נשאר עד היום.

כעבור שבועיים גויסתי לארבעים ימי מילואים ברמת הגולן.