מלחמת יום הכיפורים במבט מאליפות אירופה בכדורסל

אברהם חמו, מאמן הנבחרת אחרי שנבחרת הכדורסל של ישראל סיימה את אחת מאליפויות אירופה המוצלחות בתולדותיה, נחתו הכדורסלנים בישראל למציאות הקשה של מלחמת יום הכיפורים.

כשבוע לפני כן התחילה אליפות אירופה בכדורסל אשר התקיימה בברצלונה, ספרד. במשך כשבוע מותח ואינטנסיבי, ניצחנו חמישה מתוך שבעה משחקים והאווירה בנבחרת ובקרב האוהדים בארץ הייתה של אופוריה!

משחק הגמר שלנו הוקדם ליום שישי, החמישה באוקטובר בשעה שלוש בגלל יום הכיפורים, והיה ברור שיסתיים סמוך לכניסת החג.

דן שילון שהיה כתב ספורט מפורסם, הזמין אותי לסעודת דגים, הארוחה המפסקת.

זו הייתה ההתערבות בינינו. ואכן ניצחנו!

הנחלנו תבוסה לנבחרת תורכיה. 44 הפרש! השגנו ניצחון היסטורי – מקום ראשון באחד משני הבתים. את צום הכיפור עשיתי במלון.

בשעה 15:00 נשמעה נקישה בדלת. הופתעתי – הרי צהרי יום שבת, יום כיפור! זה היה העיתונאי ישראל פז ז"ל, מבכירי כתבי הספורט של ישראל.

הוא התנצל והודיע לי שהעיתונאים מקבלים מידע שפרצה מלחמה בישראל, שיש אזעקות, ושהתמונה קשה מאד - ההתקפה היא מכל החזיתות. מיהרנו לחדר הטלויזיה, לאמת את המידע.

התמונות היו קשות ומכאיבות ביותר - המצרים חוצים את תעלת סואץ. עשרות חיילים שלנו שבויים. הגיבורים שלנו, שרק לפני שבע שנים הנחילו למדינות ערב תבוסה במלחמת ששת הימים, מרימים ידיים לכניעה.

ואני שומע בערבית מצרית, שפת האם שלי, את הקצינים המצרים מספרים כיצד הכניעו את הישראלים הפחדנים, ואיזו תבוסה גדולה הם מנחילים להם.

כינסנו מיד את הנהלת הקבוצה לישיבה דחופה, עדכנתי אותם שישראל תחת מתקפה, שהמצרים חצו את התעלה וכובשים את סיני. החלטנו לנסות להודיע לשחקנים בלי ליצור בהלה.

היו שחקנים חיילים, כמו גור בן דוד הטייס, וידעתי שהם ישר ירצו לחזור לחזית, ושצריכים אותם שם. והיה גם האתגר להחזיר במהירות את המשלחת לארץ, ועוד בזמן מלחמה.
אני וטל ברודי, קפטן הנבחרת, עידכנו את השחקנים.

למזלנו, מצאנו טיסה למחרת. הטיסה הייתה מפוצצת בעיקר בחיילים שרצו להגיע לחזית, ומטיילים שרצו לחזור למשפחותיהם. כשהתקרבנו הוחשכו האורות במטוס, ושני מטוסי קרב ליוו את המטוס לנחיתה בשדה התעופה המואפל.

כמה שחקנים הוסעו הישר מהשדה לחזית, כולל השחקן גור בן דוד, שהוסע מיד עם הנחיתה לטייסת שלו.

הטייס שהטיס את המטוס שלנו לארץ, רב סרן מריו שקד ז"ל, בירך את השחקנים ואותי על ההישג המדהים ואמר: "חבר'ה, מהמלחמה על המגרש אנחנו חוזרים למלחמה האמיתית, המאבק על קיום המדינה".

הטייס מריו שקד נהרג מיד בראשית המלחמה.

זוהרו של ההישג הגדול של נבחרת הכדורסל נשכח.
מרגע שנחתנו כל מעיינינו היו נתונים למצב בחזיתות הדרום והצפון, בתקווה שלמרות ההתקפה הצבאית המפתיעה וההתקדמות של צבאות אויבינו, נצליח להגן על מדינת ישראל שהיא מקור כוחנו וקיומנו.